ע"פ 1117/13

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במקרה של עבירות מין שביצע חסר בית בקטין שהתגורר בביתו. המערער הורשע במספר אישומים, בהם מעשה סדום, גרימת מעשה סדום ומעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 14. בית המשפט המחוזי גזר על המערער 10 שנות מאסר והורה לו לשלם פיצויים לנפגע, בהתחשב בגילו המתקדם, עברו הנקי ומצבו הרפואי. המערער טען כי העונש אינו תואם את נסיבותיו האישיות וכי שגה בית המשפט המחוזי בכך שפירש את האירועים כשלושה אירועים נפרדים ולא כשניים. המשיב, לעומת זאת, הצדיק את העונש שהטיל בית המשפט המחוזי בקובעו כי הוא ראוי בהתחשב בחומרת המעשים. ערכאת הערעור החליטה לקבל את הערעור באופן מתון משני טעמים: ראשית, בשל העמימות בשאלה האם המערער נענש בגין שניים או שלושה אירועים, אשר יצרו ספק כלשהו שיש בו כדי להיטיב עם המערער; שנית, משום שכתב האישום עצמו לא היה ברור בהצגת העובדות, דבר המקשה על פרשנותו. בית המשפט החליט להפחית את העונש לשמונה שנים ושישה חודשים, תוך התחשבות בעברו הנקי של המערער, גילו הצעיר ובריאותו הלקויה, תוך שימת דגש על חומרת עבירות המין, בעיקר כלפי קטינים. יתר גזר דינו של בית המשפט המחוזי, לרבות צו הפיצויים, נותר על כנו.