ת"א 667/92

תקציר

מדובר בתביעה אזרחית שהגישה מדינת ישראל נגד הנתבעים, ביחד ולחוד, לתשלום סך של 42,473,490 ₪ כולל הפרשי ריבית והצמדה הנובעים מעסקת תרמית ובלתי חוקית שבוצעה בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת ועסקה בפינוי תושבים מעברות. הנאשמים, ובראשם דוד אפל, שיתפו פעולה עם משרד הבינוי והשיכון לפינוי יתר דיירי המעבורות בבת ים, חולון, כפר סבא, באר יעקב, רמלה ונס ציונה. תפקידו של אפל היה לייצג את המפונים ולסייע להם לקבל מענקים והלוואות לפינוי בתמורה למתן דירות חלופיות. המדינה טענה כי אפל שלשל לכיסו כספים באמצעות מצגי שווא וקבלת הלוואות נוספות במרמה. השופט מצא כי אפל אכן רימה את משרד השיכון וקיבל סכומים שלא כדין בכך שהעמיד פנים שההלוואות טרם מומשו. מנגד, השופט גם מצא את המדינה רשלנית בכך שלא בחנה כראוי את הבקשות להלוואות נוספות, דבר המהווה אשם תורם. לפיכך קבעה השופטת כי על הנתבעים להשיב מחצית מהסכומים שהתקבלו שלא כדין, בסך 21,236,895 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 15.3.05. בנוסף, חויבו הנאשמים לשלם למדינה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 250 אלף שקל. פסק הדין חייב את נאשמים 1 (דוד אפל) ו-3, ביחד ולחוד, ואילו נאשמת 4 (פרידה אפל) הורחקה מחוסר ראיות.