ע"פ 870/81

תקציר

פסק דין זה מתייחס לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לפצות את המערער בגין מעצרו ומאסרו בעקבות זיכוי מחמת גניבה. המערער טען כי משך ההליכים מהווה נסיבות מיוחדות לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין המצדיקות פיצויים. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור. בכך קבע בית המשפט כי אין לבחון את משך ההליך במנותק מנסיבות אחרות. בית המשפט הדגיש כי המערער זוכה מחמת ספק קל באשר לזהותו וכי קיבל את מלוא שכרו בתקופה הנדונה. צוין כי השכר ששילמה המדינה, המעסיקה במקרה זה, אינו מהווה פיצוי על פי החוק, אך יש להתחשב בו בעת ההחלטה האם קיימות נסיבות המצדיקות פיצוי. יתר על כן, בית המשפט מצא כי ההליכים לא היו ממושכים באופן בלתי סביר, במיוחד בהתחשב במורכבות התיק. לפיכך, בהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות זיכוי מחמת זיהוי, ספק ותשלום שכר, נדחה הערעור.