תמ"ש 7026-08-21

תקציר

בית המשפט פסק לטובת התובעת, וביטל את הסכמי המתנה שנחתמו בין התובעת המנוחה לבין הנתבעת, בתה. השופטת שוכנעה כי התובעת, ניצולת שואה שחרדה וחששה לישון לבדה, הושפעה שלא כדין מהנתבע, מה שהוביל אותה לחתום על ההסכמים תחת עושק. הנתבע ניצל את מצבה הפגיע של התובעת והפעיל עליה לחץ להבטיח שהדירות יירשו את הנתבע בלבד. שליטתה המוגבלת של התובעת בשפה העברית גרמה לכך שלא יכלה להבין את המסמכים עליהם חתמה, לרבות הסכמי המתנה והצוואות. הנתבעת מילאה תפקיד דומיננטי בהכנת מסמכים אלה, לרבות פנייה לעורכי דין, והביאה את התובעת לחתום עליהם תחת הרושם שהם משקפים את רצונה האמיתי. עם זאת, רצונה של התובעת, כפי שהובהר בעדותה המהימנה, היה שרכושה יחולק שווה בשווה בין שלושת ילדיה, כאשר הנתבעת תקבל רק את העודפים שהשקיעה בדירות, 200,000 ₪. השופטת הדגישה כי היכרותה המוקדמת של הנתבעת עם עורך הדין המנסח, יחד עם הימנעותה מלזמן את אותו עורך דין כעד, תמכו אף הם בטענת התובעת. נטל ההוכחה הוטל על הנתבעת לתת תוקף להסכמי המתנה, אך היא לא עשתה כן. ככלל, נסיבות החתימה על הסכמי המתנה ועדותה המהימנה של התובעת הביאו את בית המשפט למסקנה כי ההסכמים נחתמו תחת השפעה בלתי הוגנת ולכן בטלים. בנוסף, המליצה השופטת לצדדים להימנע מהליכים משפטיים נוספים ולהסכים לחלוקה שווה של עיזבון המנוחה, תוך פיצוי הנתבעת על חלקה בהוצאות רכישת הדירה. השופטת דחתה גם טענות למשיכות כוזבות מחשבון הבנק של התובעת או לשינויים בסכומי הלוואת המשכנתא, שכן אף אחד מהצדדים לא הצליח להוכיח את גרסתו לאירועים. הנתבע חויב לשלם הוצאות בסך 50,000 ₪, 30,000 ₪ לעיזבון ו-20,000 ₪ שיחולקו שווה בשווה בין שני בניו של התובע. פסק דין זה, בהשמטת פרטים מזהים, עשוי להתפרסם.