עת"מ 56687-11-11

תקציר

השופט, אברהם טל, דחה את העתירה מכמה נימוקים. ראשית, השופט לא קיבל את טענת המשיב כי יש לדחות את העתירה לאלתר משום שהעותרים בנו מבנים ללא היתר בשטח של כארבעה דונם, וכן את טענתם בחוסר תום לב, שכן המשיב לא נקט כל פעולה נגד הבנייה הבלתי חוקית במשך שנים רבות. השופטת דחתה גם את טענות העותרים בדבר התיישנות ושיהוי, שכן המשיב גילה את הבנייה הבלתי חוקית בשנת 2007, והעותרים לא הביאו כל ראיה בדבר בניית המבנים למרות הבעלות על הנכס. בנוסף, קבע השופט כי חובת העותרים בתשלום דמי פיתוח הייתה מוצדקת, לרבות היטלי סלילה, היטלי תיעול ודמי הנחת צנרת, גם בגין הבנייה החריגה, שכן חיובים אלה נועדו לממן תשתיות ציבוריות לטובת כלל הנכסים. המחלוקת העיקרית בנוגע להיטל סלילת הכביש והמדרכות ברחוב פקרס הייתה האם העבודות מהוות עבודות סלילה כהגדרתן בחוק העזר הרלוונטי. השופט הגיע למסקנה כי העבודות שביצע המשיב בשנת 2006 אכן היו עבודות סלילה, למרות שחוות דעת המומחים של העותרים קבעה אחרת. זאת ועוד, הקרבה הגיאוגרפית בין רחוב פקרס לבין קניינו של העותר הצדיקה את היטל הסלילה שגבה המשיב, ללא קשר לשימוש שעשו העותרים ברחוב. עוד ציינה השופטת כי טענות העותרים בדבר מועד גביית ההיטל ושטח הנכס המוסכם בדיון קודם חסרות שחר. משכך, דחה השופט את העתירה והורה לעותרים לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 30,000 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין ועד לתשלום המלא.