ע"א 1540/97

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך על פרויקט פיתוח נדל"ן בחולון. המשיבה, אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית, תכננה להקים על מגרש מגרש מרכז מסחרי ומעליו מגדל משרדים. הם פנו למערערת, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, כדי לאשר את שטח הבנייה המותר במגרש. הוועדה התרשלה במסירת מידע שגוי לפיו שטח הבנייה יעמוד על כ-6,000 מ"ר, לא כולל שטחי מרתף ומעברים. על בסיס ייצוג זה החל רובינשטיין לבנות את המרכז המסחרי, מתוך כוונה להקים מגדל על יתרת הקרקע. אלא שמאוחר יותר התברר כי המידע של הוועדה היה שגוי, ושטח הבנייה בפועל המותר בחוק היה כ-970 מ"ר בלבד. טעות זו הובילה לעיכובים משמעותיים ולהתייקרות עבור רובינשטיין. התיק הגיע לבית המשפט המחוזי, שם תבע רובינשטיין את הוועדה בגין מצג שווא רשלני ושיהוי בטיפול. בית המשפט פסק לטובתו של רובינשטיין, ופסק להם פיצויים שווי ערך לאובדן האפשרות לבנות מגדל בשטח של 970 מ"ר. שני הצדדים ערערו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. דעת הרוב של בית המשפט העליון, שניתנה על ידי השופטת ט' שטרסברג-כהן, אישרה את החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט מצא כי הוועדה אכן התרשלה במסירת מידע שגוי וכי רובינשטיין הסתמך באופן סביר על מידע זה. עם זאת, דעת הרוב חלקה על עמדת המשנה לנשיא, לפיה יש לקבל רובינשטיין פיצוי על בסיס ההזדמנות האבודה לבנות מגדל בשטח של 3,000 מ"ר. תחת זאת, טענה השופטת שטרסברג-כהן כי ניתן לפצות את רובינשטיין רק על אובדן האפשרות לבנות בשטח המותר על פי חוק של 970 מ"ר. מכיוון ששטח בנייה גדול יותר לא היה אפשרי מבחינה משפטית, בית המשפט לא יכול היה לפסוק פיצויים על כך. השופט י' טירקל, בדעת מיעוט, הציע להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי להמשך בירור הנזקים. עם זאת, מאחר שלא הייתה דעת רוב, פסק דינו של נשיא בית המשפט העליון, המשנה לנשיא ש' לוין, הפך להחלטה. המשנה לנשיאה לוין סבר כי יש לחשב את נזקיו של רובינשטיין על בסיס אובדן ההזדמנות להקים מגדל בכל השטח המתוכנן של כ-3,000 מ"ר. הערעור שכנגד נדחה, ופסק דינו המקורי של בית המשפט המחוזי התקבל. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאות המשפט שלהם.