סע"ש 34381-05-19

תקציר

התובע, עובד לשעבר של הנתבעת, הגיש תביעה נגד מעסיקו לשעבר בטענה להטבות העסקה שונות. עיקר המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב לוח הזמנים של התובעת ושכרה. בית הדין בחן את חומר הראיות ומצא כי הנתבעת לא מסרה לתובע הסכם עבודה בכתב, ובכך לא הודיעה לו על תנאי עבודתו כנדרש בחוק. לתובע נפסק פיצוי בסך 2,000 ₪ בגין הפרה זו. באשר לתקופת ההעסקה, קיבל בית הדין את גרסת הנתבעת וקבע כי התובעת הועסקה מינואר 2012 ועד יוני 2017, עם הפרעות מסוימות. בית הדין חישב את שכרה השעתי של התובעת כ-32.12 ₪ וקבע כי תלושי השכר שנמסרו לתובע היו בדרך כלל מדויקים. בית הדין בחן את טענות התובע בנוגע לעבודה בשעות נוספות ומצא כי גרסתו אינה ברורה ואינה עקבית. כתוצאה מכך, נדרשה הנתבעת להוכיח את שעות העבודה של התובעת, דבר שלא עשה, שכן לא הציג רישומי נוכחות כלשהם. בהתחשב בראיות הקיימות, בית המשפט הגיע למסקנה כי התובע עבד שעות נוספות מסוימות. לתובעת נפסקו 7,690 ₪ בגין עבודה בשעות נוספות בשנים 2012-2014 ו-2,485 ₪ נוספים עבור עבודה בשעות נוספות בשנת 2015. לגבי השנים 2016-2017, הראיות הראו כי התובע עבד במשרה חלקית ולעיתים בשבתות. בתקופה זו הוענק לו 1,606 שקלים עבור עבודה בשבתות. בנוסף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע הפרשי שכר בסך 16,638 ₪, המשקפים את הזמן שהתובע בילה בהגעה מוקדמת וביציאה מאוחרת. עוד נמצא כי הנתבע לא הפריש לקרן הפנסיה של התובע, מה שהוביל לפסיקת סך של 8,289 ₪ בהפרשות לפנסיה חלופית. עוד קבע בית המשפט כי התובעת זכאית ל-6,210 ₪ כדמי נסיעה שלא שולמו, שכן הנתבעת לא הוכיחה כי הוצאות אלו כוסו. התובע הצליח גם בתביעותיו לדמי הבראה, פדיון חופשות, פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת לפיטורים. הנתבעת חויבה לשלם לתובע סכומים אלה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית סטטוטורית מסיום יחסי העבודה. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 5,000 ₪. פסק הדין העדיף את התובע באופן חלקי, ולשני הצדדים נמסר על זכותם לערער על ההחלטה בתוך 30 יום.