ע"א 39721-06-11

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה לשיפוי של המוסד לביטוח לאומי (המשיב) נגד חברת ביטוח (המערערים) בגין קצבת נכות כללית ששולמה לאישה שנפצעה בעקבות תאונת דרכים. המשיב תבע סך של 182,949 ₪, המהווים 80% מההטבות ששולמו, על בסיס הסכם שיפוי ארוך שנים. המערערים טענו כי אין קשר סיבתי בין הגמלאות ששולמו לבין תאונת הדרכים, והעלו מספר השגות על קביעות הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי בנוגע לגובה נכותו של הנפגע. בית משפט השלום בירושלים פסק לטובת המשיב, קיבל את תביעתה והורה למערערים לשלם את הסכום המבוקש בתוספת ריבית. שני הצדדים ערערו לבית המשפט המחוזי. המערערים חזרו על טענותיהם מבית משפט קמא, וטענו כי קביעות ועדות המל"ל התבססו על מסמכים מזויפים ודיווחים כוזבים של הקורבן. עוד נטען, כי הימנעותו של המשיב מהמשך בירור עניינו של הקורבן עולה כדי הפרת חובת תום הלב. מנגד, הגיש המשיב ערעור נגדי בעניין אי זיכוי בהוצאות ושכר טרחת עורך דין. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המערערים. נמצא כי קביעות ועדות המל"ל בנוגע למוגבלותו של הנפגע אכן התבססו על מסמכים מזויפים ומידע עובדתי כוזב. משכך, המשיב לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו בגין ההשבה, והערעור התקבל. הערעור שכנגד נדחה, והמשיב חויב לשלם למערערים הוצאות בשתי הערכאות, בסך 30,000 ₪. בית המשפט הדגיש כי אין בפסק דינו משום ביקורת כלשהי על החלטות ועדות המל"ל, אלא שיקף את בחירתה של המשיבה להסתמך על החלטות אלה למרות שנודע לה על מסמכים שעלולים להיות מזויפים ומידע כוזב.