ע"א 38517-09-23

תקציר

הערעור שהוגש נדחה על ידי בית המשפט, ואישר את תוקפו של פסק הדין לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018. הערעור נעדר שחר, שכן הממצאים העובדתיים והמסקנות המשפטיות בפסק הדין המקורי נחשבו מבוססים, מבלי שזוהו טעויות משפטיות. בנוסף, עשה המערער שימוש במסמכים שלא הוצגו במהלך המשפט הראשון, אשר הפרו את תקנה 134(ב) לתקנות. גם בהתחשב במסמכים נוספים אלה, בית המשפט לא מצא בסיס לשינוי תוצאת פסק הדין המקורי. טענות המערער בדבר פירישת החלטה מוטעית של בית הדין למים ועמדת בית המשפט העליון כחיוביות, חסרות תוכן, שכן החלטות אלה לא סיפקו כל סעד אופרטיבי התומך בעמדת המערער. בית המשפט הדגיש כי המערערת טעתה בהבנת פסקי הדין כהוראות להתאמת תעריפי המים, אך פסקי דין אלה לא נשאו צווים מחייבים על גופים רלוונטיים כמו רשות המים או מקורות, ולא דרשו שינוי ברישיון. כל שינוי אפשרי בתנאי הרישיון היה צריך להיעשות בערוצים משפטיים מתאימים, ולא באמצעות טענות שאינן בנות קיימא בבית משפט השלום או ערעורים חסרי בסיס מהותי. כמו כן נמתחה ביקורת על המערערת על כך שניסתה להעביר נרטיב לפיו פסק הדין כביכול מחייב שינויים, דבר שלא עשה, נוכח היעדר מסקנות אופרטיביות בפסק הדין. לפיכך, שורטטו כל הדרכים האפשריות בהן עשוי היה לנקוט המערער, לרבות אתגרים משפטיים קודמים או משא ומתן עם הרשויות לשינוי תנאי הרישיון. הערעור המקורי נדחה, תוך הדגשת הבנה עקבית כי בפסקי הדין אין עילה לתיקון תנאי הרישיון או תנאי התשלום. לאור הערעור שנדחה, הורה בית המשפט למערערת לכסות את שכר טרחת עורך הדין של המשיב בסך 30,000 ₪, לצד העברת הערבות להוצאות שהפקידה המערערת למשיב. החלטה זו נכנסה לתוקף ביום 31.3.2024 והוסכמה על ידי השופטים אריאל צימרמן, יונה אטדגי וטל לוי-מיכאלי, וסימנה מסקנה שיפוטית מוסכמת בהיעדרם של הצדדים.