תמ"ש 76880/99

תקציר

מדובר במאבק משמורת בין בני זוג גרושים, אביו ואמו של קטין, בשאלה איזה הורה יקבל משמורת על ילדו. על בית המשפט לקבוע מהי דרך הפעולה הטובה ביותר המשרתת את האינטרסים של הקטין. שני ההורים נבדקו על ידי פקידי סעד ומומחה פסיכודיאגנוסטי. האב מספק סביבה יציבה, מספק את צרכיו הפיזיים והחינוכיים של הילד ומסור לבריאותו של הקטין, אך חסר הבנה של חשיבות הקשר של הקטין עם האם. האם, לעומת זאת, מבטאת אהבה אמיתית, גמישה יותר ומעודדת את אופיו הילדותי של הקטין, אך מתקשה לספק את צרכיו הפיזיים של הקטין באופן עקבי ולהציב גבולות. יש לה גם היסטוריה של בעיות נפשיות ובעיות שליטה בדחפים. המלצות המומחים ותסקירי הרווחה נוטים למתן משמורת לאב בשל יכולתו לספק סביבה יציבה, אך גם מכירים בחשיבות תפקידה של האם בהתפתחותו הרגשית של הקטין. עם זאת, האם לא עמדה בתנאים שהציב לה מוסד נעמן לקבלת המשמורת, הכוללים שיתוף פעולה עקבי עם הרשויות, השתתפות בטיפול ושמירה על זכויות ביקור. משכך, בית המשפט קובע כי על הקטין להישאר במשמורת האב, תוך הרחבת זכויות הביקור של האם, בתקווה ששני ההורים יוכלו לתרום לגידולו של הקטין למרות חילוקי הדעות. החלטה זו נעשית לטובת הילד, במטרה לספק לו את מיטב יכולותיהם של שני ההורים.