ע"א 383/80
פסק-דין עליון
תקציר
פסק הדין מתייחס לשלושה מזכרים שנחתמו בין המערערים לבין המשיב, המקנים למשיב זכות שימוש במקרקעין של המערערים באזור שיקום. המערערים טענו כי התזכירים בטלים משום שלא קיבלו את הסכמת הרשות לבינוי ופינוי אזורי שיקום, כנדרש בחוק. עוד טענו כי התזכירים אינם הסכמים מחייבים, שכן הצדדים התכוונו לערוך חוזה פורמאלי בהמשך. בית המשפט העליון חלק על כך וקבע כי התזכירים מהווים הסכמים תקפים וברי אכיפה לחכירת השטחים שצוינו. באשר לדרישת ההסכמה, פירש בית המשפט את הדינים הרלוונטיים וקבע כי בעוד שגם עסקת המקרקעין וגם ההסכמה לביצוע עסקה כזו טעונות הסכמה מראש, ניתן לקבל הסכמה זו בדיעבד. תניית ההסכמה נועדה להבטיח כי ההסכם לא יהיה בטל, ובית המשפט קבע כי כוונת המחוקק הייתה שההסכמה תיתן לגיטימציה הן לעסקה והן להסכם. מאחר שהמערערים התחייבו לבקש הסכמה, הם לא יכלו לטעון כי ההסכם פטור מביצוע בשל אי קיום התנאי. בית המשפט הורה למערערים להגיש בקשה להסכמת הרשות בתוך שלושים יום והתווה את הצעדים והתשלומים הבאים בהתאם לתשובת הרשות. בסיכומו של דבר, הערעור נדחה, והמערערים נדרשו לשלם את הוצאות המשיב.
חקיקה מקושרת
ע"א 383/80 יוסף עברון-אבו נ' נחל נובע מקור חוכמה - אגודה להחיאת הישוב הדתי בגליל העליון, עליון (17.12.1980)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.