ת"א 24489-12-20

תקציר

התובע, מתווך נדל"ן, תבע את הנתבע על סך 138,937 ₪ דמי תיווך בגין הסכם למכירת וילה. הנתבע טען כי לא חייבים שכר טרחה. בית המשפט בחן את ההסכם ומצא כי בעוד שהסעיף הסטנדרטי קבע עמלה של 2% ממחיר הנכס, הצדדים הוסיפו סעיף בכתב יד הקובע כי האגרה תשולם רק אם מחיר המכירה יעלה על 2,400,000 ₪, עד למקסימום של 2%. מאחר שהנכס נמכר תמורת 2,375,000 ₪, פסק בית המשפט כי אין חייבים בו דמי תיווך. בנוסף, קבע בית המשפט כי הנתבעת לא הפרה את ההסכם ודחה את תביעת התובעת לפיצויים בגין הפרת חוזה. התובע לא הצליח להוכיח כי הוא היה הגורם היעיל בעסקה, אם כי בית המשפט הכיר בכך שלא ניתנה לו הזדמנות לחקור את הנתבעים חקירה נגדית, דבר שהיה עשוי לסייע לתביעתו. למרות זאת, התביעה נדחתה, והתובע חויב לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחה בסך 10,000 ₪. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, עם זכות ערעור בתוך 60 יום לבית המשפט המחוזי.