ע"א 230/80

תקציר

במקרה דנן, דחה בית המשפט, בהובלת השופט א' ברק והשופט ח' כהן, את הערעור ואישר את אחריות החברה כלפי המשיב. החברה הכירה בהתחייבויותיה החוזיות וסכום הפיצוי שהוטל נחשב נתמך בראיות, ולכן לא נזקק להתערבות שיפוטית. למרות פירוק החברה, בית המשפט התיר לתבוע את מלוא סכום הפיצוי, תוך הכרה בבעיות גבייה אפשריות. המוקד העיקרי עבר לשאלה האם המנהל צריך לשאת באחריות אישית. שני השופטים הגיעו למסקנה כי אחריות אישית אינה מוצדקת לפי חוק הערבות ופקודת הנזיקין בשל היעדר כוונה או התחייבות חוזית. השופט ברק הדגיש את תפקידו של המנהל כסוכן החברה ולא כערב אישי, וציין כי החתימה וההתנהלות היו מטעם החברה ולא באופן אישי. בית המשפט בחן את סעיף 12 לחוק החוזים, תוך התחשבות בתום לב ובדרכי משא ומתן מקובלות, מה גם שהמשיבה נתנה אמון משמעותי במנהל. מחדלו של המנהל לגלות מידע רלוונטי על בעלות במקרקעין הפר חובה זו, המצדיקה פיצוי המבוסס על עקרונות משא ומתן בתום לב. למרות אי ודאות פרוצדורלית מסוימת לגבי הכללת מוצגים, בית המשפט אישר את החלטת הפיצוי, המשקפת את הצורך בסעדים צודקים. השופט י' כהן הביע תחילה הסתייגות מיישום סעיפים משפטיים מסוימים, אך בסופו של דבר הסכים עם השופט ברק על הטלת אחריות במסגרת חובת משא ומתן שהופרה על ידי המנהל. אשר על כן, נדחה הערעור, וחויבו המערערים בהוצאות ערעור המשיב בסך 10,000 ₪.