ע"א 9656/08

תקציר

פסק הדין עוסק במעצרם הממושך של עותרים שנכנסו לישראל שלא כדין ממדינת אויב, בטענה לסיכונים לביטחון המדינה. בתחילה פסק בג"ץ נגד שחרור בשל איומים ביטחוניים, והדגיש כי יימשכו המאמצים למציאת מדינה שלישית לגירוש. שנים לאחר מכן התיר בית המשפט את שחרורם המותנה של העותרים, שבסופו של דבר גורשו או עזבו את הארץ. המשיבים טענו כי הוחזקו במעצר שלא כדין לפרק זמן בלתי סביר, וביקשו פיצויים בגין מעצר ועינויים לכאורה; עם זאת, המדינה הגיבה בהדגשת סיכוני הביטחון הלאומי. המדינה פיצתה את הטענות בדבר עינויים בעקבות פשרה, אך דחתה את טענת מעמד הפליט בנימוק שהעותרים הם מסתננים בלתי חוקיים. בסופו של דבר, הכיר בית-משפט קמא בכך שהמשיבים 7-1 הוחזקו במעצר מעבר לנדרש, והביא לפסיקת פיצויים בגין תקופת המעצר העודפת. עם זאת, תביעות הנוגעות לתנאים ולמעמד לאחר השחרור נדחו בשל סכומים לא מוגדרים מספיקים והיעדר רשלנות מדינה מוכחת. בית המשפט הוסיף ודחה את הטענה כי מעצר מעבר לשישה חודשים הוא מופרז, ואישר את המורכבות והמאמצים הרבים הכרוכים בביצוע גירוש משיקולים ביטחוניים. בסופו של דבר, הערעור הביא לביטול פסיקת הפיצויים של בית משפט קמא, תוך שמירה על הערכת הביטחון של המדינה ומאמציה במהלך הליך המעצר, תוך דחיית הערעור הנגדי על אי הסדרת המעמד לאחר השחרור. בהחלטה זו לא נפסקו הוצאות, דבר המחזק את ההפרדה בין עוולה נזיקית למשפט מינהלי בענייני ביטחון המדינה.