פש"ר 7500-03-18

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לזכותו של נושה לפירות נכס משועבד לפי סעיף 8 לחוק המשכון. הסעיף קובע כי אם משכון מוחזק על ידי הנושה או אפוטרופוס מטעמם, הוא חל גם על פירות המשכון, אלא אם כן נקבע אחרת בהסכם המשכון. בית המשפט בחן את תחולתו של סעיף זה במקרה של משכון רשום שלא הופקד, ובפרט האם מינוי כונס נכסים למימוש הנכס המשועבד משנה זאת. השופטים נחלקו בסוגיה זו בפרשת אורן הקודמת. המשנה לנשיא מלצר הותיר סוגיה זו ללא פתרון. השופט שטיין קבע כי פירות הנכס שייכים לבעלים, אלא אם הוסכם אחרת, והכוונה לתקופה שקדמה למימוש השעבוד. השופט מינץ, לעומת זאת, סבר כי פירותיו של נכס ממושכן משועבדים לנושה כל עוד הנכס משועבד לו, גם במקרה של משכון רשום שלא הופקד, אם כי סוגיה זו לא הייתה מרכזית בהכרעה בפרשת אורן. במקרה הנוכחי, בית המשפט קבע כי הנושה המובטח זכאי לפירות המשכנתא לאחר מינוי כונס הנכסים, ובכך הופך למשכון שהופקד. לפיכך, הורה בית המשפט לנאמן לערוך דין וחשבון על הכספים שהתקבלו בקרן הפנסיה מהדיירים לאחר מינוי כונס הנכסים ולהעבירם לנושה המובטח לצורך הפחתת החוב. עוד הורה בית המשפט כי דמי השכירות העתידיים יועברו לנושה מעתה ואילך. ההחלטה התקבלה ללא הוצאות, נוכח השיהוי בהגשת הבקשה ופעולות נושאי המשרה לגביית דמי שכירות עבור הנושה המובטח.