פש"ר 34981-07-15

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשה שהגישה קרן הפנסיה מנורה מבטחים לנכות את יתרת ההלוואה של החייב מקרנות הפנסיה שבידי המבקש, לרבות ריבית והוצאות שנצברו, לאחר שהחייב לא עמד בפירעון ההלוואה. הסכם ההלוואה בין הצדדים העניק למבקש זכות לפירעון מיידי, בצירוף ריבית וריבית פיגורים חריגה במקרה של אי פירעון. קרן הפנסיה של החייב שימשה כבטוחה. בעקבות אי פירעון החוב פתח המבקש בהליכי הוצאה לפועל, אך לא כלל בתביעתו את האינטרס החריג. בתוך כך הוצא צו כינוס נכסים לנכסי החייב. לאחר מכן ביקש המבקש לנכות את החוב מכספי הפנסיה של החייב, לרבות הריבית החריגה. בית המשפט קבע כי למבקש הזכות לנכות את החוב, לרבות סכום הקרן, הריבית וההוצאות, אך לא את ריבית הפיגור החריגה. ההחלטה התבססה על פרשנות הסכם ההלוואה, התנהלות המבקש ועקרונות תום הלב. לדברי בית המשפט, זכותה של המבקשת לגבות ריבית חריגה נבעה מהסכם ההלוואה, אך היא לא מומשה כראוי. הימנעותם של המבקשים מלכלול את העניין החריג בהליכי ההוצאה לפועל הראשוניים ובתביעת החוב, לצד השיהוי הרב בבקשת הניכוי, פעלו לרעתם. בית המשפט הדגיש כי המבקשת לא יכלה ליהנות מזכותה החוזית באופן שהביא לפגיעה בלתי מידתית בחייב ובנושים אחרים. לפיכך, זכותו של המבקש לניכוי הוגבלה לסכום הנקוב בתביעת החוב, ללא תוספת ריבית פיגורים חריגה.