ת"א 742-10-09

תקציר

המזכר שנחתם בין אריה לדוד בנוגע לעסקת נדל"ן אינו מסמך מחייב מבחינה משפטית, לפי פסק הדין של השופט. המסמך אינו עומד בדרישות סעיף 8 לחוק המקרקעין, הקובע כי התחייבות לביצוע עסקה במקרקעין מחייבת מסמך בכתב, שכן חסרים בה פרטים מהותיים כגון תנאי התשלום, המיסים ומועד מסירת הנכס. כמו כן, הוא אינו מזכיר את ייפוי הכוח שניתן לאריה על ידי בעלי הזכויות האחרים בנכס. עוד קובע השופט כי המסמך עצמו מצביע על כך שהוא אינו סופי, שכן הוא קובע כי אריה יפנה לעורך דין לצורך עריכת חוזה מכר, ולכן הצדדים מעולם לא התכוונו שהוא יהיה מחייב. השופט מגיע למסקנה זו לאחר שניתח את עדויותיהם המהימנות של התובעים, אריה ואחיותיו, המאששות כי אריה לא היה רשאי למכור את הנכס בשם בעלי הזכויות האחרים, לרבות אחותו מרים, שהעידה אף היא. מנגד, השופט מוצא את עדויותיהם של הנאשמים דוד וחיים כמתחמקות ומלאות סתירות, ולכן אינן אמינות. עדותה של הנאשמת חיה, אמו של דוד, אף שהיא אמינה בחלקים מסוימים, אינה תומכת די הצורך בגרסתו של דוד לאירועים. משכך, השופטת מכריזה על התזכיר כבטל ומורה לדוד לשלם לתובעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.