בג"צ 8676/00

תקציר

במחלוקת משפטית סביב החלטת עיריית רעננה לגבות מתושבי חוץ אגרה עבור כניסה לפארק עירוני בסופי שבוע, דן בית המשפט במספר סוגיות הנוגעות לנגישות הציבור לגנים עירוניים. העירייה טענה כי תחזוקת הפארק והקמתו מומנו על ידי משלמי המיסים המקומיים, והצדיקו את התשלום לניהול עלויות האחזקה בשל מספר המבקרים הגבוה, במיוחד בסופי שבוע. עמותה מקומית עתרה נגד זה, בטענה כי הפארק, בהיותו רכוש ציבורי, צריך להיות חופשי לכולם. לטענתם, האישומים מפרים את חוקי התכנון ואיכות הסביבה, את זכויות הקניין הציבורי, את חופש התנועה ואת עקרון השוויון. בית המשפט בחן האם שכר הטרחה היה חוקי וסביר. היא הגיעה למסקנה כי באופן עקרוני העירייה יכולה לגבות אגרה, שכן מדובר ב"מחיר" עבור שירות ולא במס או אגרה הדורשים בסיס משפטי שונה. בית המשפט הבחין בין הסמכות לגבות אגרות לבין הסבירות שבכך, והדגיש את הצורך באיזון בין שמירה על פארקים לבין נגישות לתושבי חוץ. ועדה בין-משרדית בחנה את הנושא הרחב יותר והציעה לעיריות לגבות אגרות אם הן מספקות שירותים החורגים ממתקני משחקים בסיסיים, אך הדבר צריך להיעשות בתנאים ספציפיים ובאישור מראש של צוות מיוחד. בית המשפט מצא כי מבנה שכר הטרחה של הפארק טרם הוערך על ידי צוות זה, ולכן התערבות מיידית של בית המשפט מוקדמת מדי. עם זאת, היא הכירה בתפקידה של הוועדה בהנחיית החלטות מסוג זה ודחתה את העתירה תוך שהיא קוראת לדבוק בהנחיות החדשות מבלי להטיל על העותר הוצאות משפט.