ע"פ 3894/04

תקציר

בפסק הדין שניתן על ידי השופטות ד' ביניש וא' א' לוי הורשע המערער, סברי אבו מיאלה, על סמך הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון. הוא הורשע בחברות בארגון טרור ובקשירת קשר לסייע לאויב בזמן מלחמה. הסדר הטיעון לא כלל הסכמות כלשהן על העונש, שבגינו נגזרו עליו תחילה 7 שנות מאסר, כאשר 6 שנים ריצוי מיום מעצרו ושנת מאסר על תנאי. על גזר דין זה הוגש ערעור. מהעובדות עולה כי מיאלה הצטרף לחזית העממית לשחרור פלסטין בספטמבר 2002 וקשר קשר עם חבר נוסף לסייע למחבל לבצע פיגוע בתחנה המרכזית בירושלים. הוא הסכים לאפשר למחבל לשהות בביתו בלילה שלפני הפיגוע המתוכנן. למרות שהפיגוע לא התרחש בסופו של דבר - המחבל נעצר ברמאללה - מאיאלה עדיין הורשע ונידון ל-6 שנות מאסר, עם שנת מאסר על תנאי, על ידי בית המשפט המחוזי. סנגוריה של מיאלה טענו בפני השופטים ביניש ולוי כי העונש מופרז וציטטו כמה פסקי דין של בית המשפט המחוזי שבהם ניתנו עונשים קלים יותר על עבירות דומות. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה והדגיש את הצורך להעביר מסר ברור של גינוי והרתעה במקרים כאלה. חומרת העבירה, קרי סיוע למזימת פיגוע התאבדות בירושלים, הודגשה על ידי השופטים, אשר הכירו אף הם בחשיבות סיועו של המערער בביצוע הפיגוע. אך משנוכח לדעת כי המחבל שהמערער היה אמור לסייע לו קיבל עונש קל יותר של 5 שנות מאסר – ובהתחשב בגילו הצעיר ובפיגוע הכושל – החליט בית המשפט להתערב. השופטים קבעו כי יש להתקיים יחס מסוים בין העונשים של המעורבים בתוכניות כאלה. בעקבות זאת התקבל הערעור, ועונשו של מיאלה הופחת ל-6 שנות מאסר, עם 5 שנות מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי, בהתאמה לעונש שנגזר על המחבל. גזר דין זה נועד לאזן בין הגינוי לבין המידתיות בגזר הדין, ולהעביר מסר חזק תוך שמירה על סולם ענישה עקבי בעבירות טרור.