עמ"ש 1015/08

תקציר

הערעור עוסק בעתירה לביטול הסכם שני בין בני זוג גרושים, בשל פגם לכאורה בכריתתו, לרבות בעילה של עושק, ניצול ועוגמת נפש. המשיבה נאלצה להעמיד נכסים שהיו בבעלותה לפני הנישואין כבטוחה להלוואות שנלקחו עקב הידרדרות עסקיו של המערער. ההסכם השני, שנחתם ארבע שנים לאחר הראשון, הביא לכך שהמשיבה ויתרה על זכויות רבות בנכסי מקרקעין שהיו בבעלותה טרם הנישואין, אשר על פי ההסכם הראשון לא היו ניתנים לאיזון. בית משפט קמא קבע כי המשיב מצוי במצוקה קשה ביותר, והמערערת ניצלה מצוקה זו כדי להביא את המשיב לחתום על ההסכם, ועל כן ביטל את ההסכם השני. עוד ציין השופט כי הסכמת המשיב לא הייתה הסכמה של ממש, ונפל פגם בכריתת ההסכם, ועל כן הסכים עם החלטת בית משפט קמא. השופטת ד"ר ורדי והשופטת לבהר-שרון הסכימו עם חוות דעתו המעמיקה והמקיפה של השופט שנלר ועם הנסיבות הספציפיות של המקרה. הערעור נדחה והמערערת נדרשה לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב.