ע"א 5154/10

תקציר

בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעורים במקרה זה ברובם, למעט שתי סוגיות ספציפיות. המקרה עסק בהערכת זכויות בנייה ורווחים פוטנציאליים שאבדו עקב הקפאה ממושכת של היתרי בנייה. מסקנותיו של המומחה הממונה אושרו בעיקרן על ידי בית המשפט המחוזי, למעט שתי השגות שתוקנו על סמך חוות דעת הוועדה. שאלת העל הייתה האם יש לפסוק פיצוי הן בגין אובדן ההזדמנות להשתכר והן בגין ירידת ערך הקרקע עקב תוכנית מתאר ארצית. בית המשפט אישר כי אכן מדובר באינטרסים נפרדים ומצטברים המצדיקים פיצויים נפרדים, העולים בקנה אחד עם עקרונות דיני הנזיקין להשבת המצב לקדמותו. הוועדה המקומית נמצאה אחראית לרשלנות, שכן חוסר המעש שלה במשך שני עשורים הוביל באופן צפוי לשינויים שהשפיעו לרעה על ערך הקרקע. למרות שהוועדה טענה כי פעולותיה לא גרמו ישירות לנזק, בית המשפט קבע כי קיימים קשרים סיבתיים עובדתיים ומשפטיים כאחד. בנוסף, הבהיר בית המשפט כי תביעת פיצוי נזיקי אינה עוקפת הליכי פיצוי סטטוטוריים, שכן מדובר בסוגיות נפרדות. ההחלטה הסופית קבעה כי על הוועדה המקומית לפצות על ירידת ערך הקרקע ואובדן השימוש במקרקעין. עם זאת, בית המשפט הסכים לתקן את הפיצוי בגין הוצאות תכנון והוצאות נלוות כך שיכלול ריבית ממועד ההוצאה, ולהפחית את פסיקת המע"מ בהתאם. לחברה נפסקו הוצאות, ואושרו החלטות בית המשפט המחוזי ברוב הנושאים שבמחלוקת, לרבות הוצאות משפט.