ע"א 341/87

תקציר

המערערת, חברת מושב עובדים שיתופי פעולה בע"מ, ערערה על החלטות שניתנו בשתי אסיפות כלליות של ההסתדרות המשיבה. הראשון התייחס לבניית מפעל אלקטרוניקה, והשני להגדלת תשלומי הריבית על יתרות חובה של חברים. המערער טען, כי האסיפה הראשונה כונסה בהודעה לא מספקת ולא היה בה מניין; הוא נערך גם שנה לאחר מעשה, אז כבר הוקם המפעל. בית המשפט העליון מצא כי שתיקתו של המערער בתקופה זו עולה כדי קבלת ההחלטה וכי בקשתו לא נתמכה בתצהיר מפיו ולא העידה על פגיעה בו – שתיהן נדרשו לצורך בחינת הבקשה. לגבי ההחלטה השנייה נדחה גם הערעור. בית המשפט מצא כי ההחלטה הגיונית מבחינה כלכלית ונופלת בגדר סמכותו של המשיב. זאת ועוד, המערער לא נפגע מההחלטה שכן היא לא שינתה את הריבית ששילם, וטענתו העיקרית – כי היא יצרה אפליה – פסולה שכן שתי הקבוצות שהושוו לא היו דומות. משכך, נדחו שני הערעורים, והמערער חויב לשלם למשיב הוצאות בסך 5,000 ₪.