עמ"ש 30173-06-10

תקציר

פסק הדין עוסק בשני ערעורים ובערעור שכנגד בעקבות פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב. הערעור הראשון הוגש על ידי ילדיו ויורשיו החוקיים של ל.ר.ק המנוחה, שהלכה לעולמה בשנת 2008, כנגד המשיבים שהם צאצאי בעלה המנוח של ל.ר.ק, ז.ק. הערעור השני הוגש על ידי המשיבים על אותו פסק דין. הערעור שכנגד הוגש על ידי יורשים נוספים של ז.ק. כנגד המשיבים. הסוגיות העיקריות שעמדו להכרעה היו האם המשיבים חייבים בתשלום חוב הנזכר בכתובה, ואם כן, האם יש להעריך מחדש את הסכום הנקוב בכתובה. בית משפט קמא דחה את תביעתה של ל.ר.ק לאיזון משאבים כנגד המשיבים, אך קיבל את תביעתה לגבות את החוב הנזכר בכתובה, בשווי של 100,000 לירות ישראליות, וחייב את יורשיו של ז.ק. כל אחד לפי החלק היחסי שהתקבל מעיזבונו. עוד קבע בית המשפט כי חוב הכתובה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. המערערים משכו את ערעורם על דחיית תביעת הרכוש, והמערערים שכנגד הגיעו להסכמה עם המשיבים בערעורם. לפיכך, נותר רק ערעורם של המשיבים, שנסוב סביב חובתם לשלם את חוב הכתובה. המשיבים טענו כי שגה בית משפט קמא בהחלת הדין הדתי על הכתובה ועל הזיקה בה. לטענתם, אין כל סיבה לערוך מחדש את הכתובה, וכי אין לצרף אותה במקרה זה משום שז.ק. סיפק את כל צרכיה של ל.ר.ק. במהלך נישואיהם. עוד טענו כי הכתובה היא זכות אישית ולא זכות חפצית, וכי אין צורך חברתי ביתומים במקרה זה. המערערים, לעומת זאת, הפנו לחוק הירושה ולחוק יחסי ממון בין בני זוג, וטענו כי הסכום הנקוב בכתובה הוא חוב של העיזבון, וכי יש לשוויו מחדש על פי הדין האזרחי. ערכאת הערעור הסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא לפיה המשיבים לא הוכיחו כי יש לפטור את העיזבון מתשלום הכתובה. באשר לשערוך הכתובה, מצא בית המשפט כי אמנם קיימת מחלוקת בין הבוררים בשאלה האם יש להעריך מחדש את הכתובה, אך במקרה זה יש להעריך אותה מחדש כדי לשמור על ערכה האמיתי ולהימנע מריקונה מכל משמעות. עוד קבע בית המשפט כי יש לבחון כל מקרה לגופו ונסיבותיו, ובמקרה זה יש לבחון מחדש את הכתובה הן על פי כוונת הצדדים והן על פי הדין. לפיכך נדחו הערעורים, והמשיבים חויבו לשלם למערערים את הסכום הנקוב בכתובה, שהוערך מחדש, בתוספת שכר טרחת עורך דין.