עמ"ש 42055-01-17

תקציר

עניינו של הערעור בהסדר גירושין שאושר על ידי בית המשפט ובבקשת המערערת לבטלו על יסוד מספר טענות לרבות טעות, הטעיה, עושק וחוסר היתכנות. בית המשפט הדגיש כי הליך הערעור לא נועד להוות פלטפורמה לדיון חוזר במשפט כולו ועמד על הקשיים שבהתערבות בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות, וקבע כי הדבר יתרחש רק בנסיבות חריגות, שבמקרה זה אינן. בפסק הדין נקבע כי הסכמי גירושין שקיבלו תוקף על ידי בית המשפט זוכים להגנה נוספת ונטל ההוכחה לטענות בדבר "פגם ברצון" הוא על העותר. המערערת טענה כי נפלו טעויות והטעיה באשר לשווי הקרקעות ברומניה ונכסי הקריירה, כי ההסדר אינו ישים וכי המשיב עושק אותה. בית המשפט פירט את ההיסטוריה של הליך השמאות של הסדר הפשרה, שהמערערת הסכימה לו ואף הציעה חלקים ממנו, והגיע למסקנה כי טענותיה בנוגע להליך אינן יכולות לעמוד. עוד מצא בית המשפט כי המערערת לא הביאה די ראיות לטענותיה בדבר טעות, הטעיה וחוסר היתכנות באשר לשווי המקרקעין ונכסי הקריירה. הנקודה היחידה שהשופט חלק עליה היא החלק הנוגע לייצוג המשיב בפני האקטואר בנוגע לסיום העסקתו ברומניה, דבר שלא היה נכון לפי ההתפתחויות האחרונות. השופטת הציעה להחזיר את התיק לבית המשפט קמא על מנת שיבחן מחדש את סוגיית המוניטין ותשלומי האיזון הנדרשים, תוך השארת הסדר הפשרה על כנו. השופט ג'יוסי הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור כשכל צד אחראי להוצאותיו, למעט נושא המוניטין, והמליץ לפרסם את פסק הדין ללא שמות הצדדים. השופטת עפרה ורבנר והשופטת אספרנסה אלון הסכימו עם פסק הדין.