עתפ"ב 16632-02-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים ובחידושים שהובאו בו, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **נושא הערעור:** הערעור עסק בשאלה האם תיקון שבוצע בגזר דין על ידי בית המשפט קמא, ביום 23.12.25, במסגרתו הוסף צו הריסה, בוצע בסמכות. המערער טען כי הוספת צו ההריסה מהווה שינוי מהותי בגזר הדין שניתן, וכי בית המשפט קמא חרג מסמכותו בכך שהוסיף רכיב זה מכוח סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט (תיקון טעות). **התשתית העובדתית:** 1. **הרשעה:** המערער הורשע בעבירת שימוש אסור במקרקעין בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים שונים בחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה – 1965 ("חוק התכנון והבנייה"). נקבע כי משנת 2018 עשה שימוש אסור של אחסנה במקרקעין שייעודם העיקרי הוא שטח ציבורי פתוח, והוא בעל השליטה והחזקה בפועל. 2. **גזר דין ראשוני:** ביום 21.12.25, בית המשפט קמא גזר על המערער קנס כספי והתחייבות להימנע מעבירה. 3. **עמדת המשיבה בטיעונים לעונש:** המשיבה (מדינת ישראל) עתרה, בין היתר, להטלת צו הריסה על מבנים שנבנו ללא היתר, כמפורט בכתב האישום. עתירה זו אף שוקפה בסיפא של גזר הדין המקורי. 4. **עמדת המערער בטיעונים לעונש:** המערער לא התנגד לעצם מתן צווי ההריסה, אלא עתר לאורכה לביצועם. 5. **בקשה לתיקון גזר דין:** ביום 23.12.25, הגישה המשיבה בקשה לתיקון גזר הדין מכוח סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט. נטען כי עתירתה למתן צווי הריסה נשמטה מגזר הדין "בדרך מקרה" או "בטעות סופר", וכי יש להוסיף את הצו לגזר הדין. 6. **החלטת התיקון:** ביום 23.12.25, קיבל בית המשפט קמא את בקשת המשיבה, ללא התייעצות עם המערער, וקבע כי "בשֵל טעות נשמט מגזר הדין נוסח צו ההריסה והתאמה להיתר: ניתן בזאת צו הריסה והתאמה להיתר ביחס למבנים המפורטים בסעיף 6 לכתב האישום וזאת בהתאם לסעיף 254ב(2) לחוק התכנון והבניה". 7. **הצמצום ההליך:** במסגרת דיון בערעור, המערער צמצם את הערעור רק לשאלה האם תיקון גזר הדין מיום 23.12.25 בוצע בסמכות. **ניתוח משפטי:** הסוגיה המרכזית בפסק הדין היא גבולות סמכותו של בית המשפט לתקן את פסק דינו או החלטתו מכוח סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 ("חוק בתי המשפט"). הסעיף קובע כי בית המשפט רשאי לתקן "טעות" בפסק דין או החלטה, תוך 21 יום ממתן ההחלטה. "טעות" מוגדרת כמפורט בסעיף: "טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה". **עקרונות משפטיים מרכזיים מתוך פסק הדין:** 1. **מהות תיקון טעות לפי סעיף 81(א):** * בית המשפט העליון קבע כי סעיף 81(א) נועד לתקן "טעות בעלת אופי טכני בבסיסה". * הסעיף מאפשר לבית המשפט לבטא "אל נכון את שהתכוון לקבוע מלכתחילה – ולא מעבר לכך". * מטרת הסעיף היא לתקן "שיבושים טכניים הטעונים תיקון ובעניינים שהיו בדעתו של בית המשפט, 'אך כאשר תרגם מחשבתו לכתובים פסח עליהם בהיסח הדעת' ונשמטו". * הסעיף **אינו** נועד לאפשר לבית המשפט להוסיף, לגרוע או לתקן עניינים מהותיים בהכרעה השיפוטית לאחר שניתנה. 2. **הבחנה בין טעות מהותית לטעות טכנית:** * פסק הדין מדגיש כי עצם העובדה שתיקון מביא לשינוי מהותי בתוצאה אינה שוללת את אפשרות התיקון, אם מדובר בטעות במובנה של סעיף 81(א). הדוגמה שהובאה היא תיקון סכום פיצויים שהוזן באופן שגוי. * השאלה המכרעת היא האם מטרת התיקון היא לבטא את כוונת בית המשפט המקורית, והאם מדובר ב"טעות" כהגדרתה בחוק. 3. **שיקולים בבחינת בקשה לתיקון טעות (לפי ע"פ 4190/13 עידו סמואל):** * **מהות הטעות:** האם היא טכנית או מהותית. בשלב מקדמי (לפני גזר דין), הטעות צריכה להיות ברורה וגלויה, ולא נוגעת להערכת עדויות או שיקול דעת מהותי. * **פרק הזמן שחלף:** חשיבותה של וודאות משפטית מחייבת הגשת בקשה לתיקון בטווח זמנים קצר. סעיף 81(א) קובע 21 יום, אך בעניינים מסוימים יש חשיבות לקיצור הזמן. * **השלכת התיקון על הגינות ההליך:** יש להבטיח שהתיקון לא יגרום לעיוות דין לנאשם. עם זאת, תיקון יכול להיעשות גם לרעת הנאשם. במקרים בהם לתביעה הייתה תרומה לטעות, הרף לבקשת תיקון עליה לרעת הנאשם עשוי להיות גבוה יותר. 4. **הליך התיקון:** * ככלל, תיקון מהותי בגזר הדין צריך להיעשות לאחר שניתנה לצדדים הזדמנות להשמיע טענותיהם. * עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי גם אם כלל השמיעה הופר, אין זה מחייב ביטול אוטומטי של התיקון. בית המשפט לערעורים ישקול את נסיבות המקרה, מהות התיקון ויחסו לעונש. **החלת העקרונות על המקרה הנדון:** בית המשפט המחוזי קבע כי הוספת צו ההריסה על ידי בית המשפט קמא **מהווה תיקון בגדר סמכותו לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט**. נימוקי בית המשפט המחוזי: 1. **מהות הטעות:** * **הוראת החוק:** סעיף 254ב(א)(2) לחוק התכנון והבנייה קובע כי ככלל, בגזר דין בעבירה של שימוש אסור, יש לצוות על הריסת עבודה אסורה, אלא אם קיימים טעמים מיוחדים שיירשמו. * **עמדות הצדדים:** המשיבה עתרה לצו הריסה, עתירתה שוקפה בגזר הדין, והמערער לא התנגד לעצם מתן הצו (אלא ביקש אורכה). * **השמטה מקרית:** לנוכח האמור, מחדלו של בית המשפט קמא מלכלול את צו ההריסה בגזר הדין, אף שלא התייחס כלל לעתירה ולא פירט נימוקים לאי-מתן צו, מלמד על **השמטה מקרית או טעות סופר** ("פסח עליו בהיסח הדעת"). בית המשפט קמא אכן התכוון לכלול את הצו, כפי שעולה ממהות הטעות ומההתייחסות העובדתית לעתירת המשיבה. 2. **היבטים נוספים:** * **זמן ההגשה:** הבקשה לתיקון הוגשה תוך יומיים בלבד ממתן גזר הדין. * **עיוות דין:** לא נגרם למערער עיוות דין, שכן צו ההריסה היה חלק מהדיון בעונש והמערער לא התנגד לו. * **הליך התיקון (קבלת עמדת המערער):** * בית המשפט המחוזי הודה כי ככלל, ראוי היה לקבל את עמדת הנאשם קודם לתיקון. * עם זאת, נפסק כי במקרה זה, **אין מדובר בפגם היורד לשורשם של דברים** שמחייב ביטול ההחלטה. זאת, מכיוון שהמערער ידע על עתירת המשיבה לצו ההריסה, ואף התייחס אליה. יומו בהקשר זה ניתן לו במסגרת הערעור. * הפסיקה (ע"פ 866/95 סוסן) תומכת באפשרות לאשר תיקון אף אם הופר כלל השימוע, בהתאם לנסיבות מהות התיקון. **חידושים משפטיים והדגשים בפסק הדין:** * **איזון בין וודאות משפטית וסמכות תיקון:** פסק הדין מדגים את המתח הקיים בין הצורך בוודאות משפטית (גבולות גזר דין סופי) לבין הצורך לאפשר תיקון טעויות טכניות או מקריות. * **פרשנות רחבה יחסית של "טעות סופר" והשמטה מקרית:** בית המשפט פרש באופן המאפשר תיקון גם כאשר השמטת רכיב משמעותי (צו הריסה) נבעה, לדעתו, מחוסר תשומת לב רגעי במהלך הכתיבה, במיוחד כאשר הצדדים דנו בנושא והמערער לא התנגד לו. * **השפעת עמדת הצדדים על החלטה לתיקון:** פסק הדין מדגיש כי העובדה שהמערער לא התנגד לעצם מתן צו ההריסה, תרמה לכך שבית המשפט המחוזי לא ראה במחדל קבלת עמדתו כפגם מהותי. * **הבחנה בין הכרעת דין לגזר דין בנוגע לתיקון טעות:** אף שפסק הדין מתייחס לעקרונות שנקבעו בעניין תיקון הכרעת דין (ע"פ 4190/13), הוא מבחין כי ענייננו הוא תיקון גזר דין, שבו חלות נורמות שונות, ובפרט סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט. **סוף דבר:** בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי בית המשפט קמא פעל במסגרת סמכותו לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, כאשר תיקן את גזר הדין והוסיף את צו ההריסה. זאת, מכיוון שהוספת צו ההריסה נבעה מ"טעות סופר" או "השמטה מקרית" של בית המשפט, אשר התכוון לכלול את הצו בגזר דינו. למרות הפגם הדיוני בהוספת הצו ללא שמיעת עמדת המערער, בית המשפט המחוזי קבע כי אין מדובר בפגם היורד לשורש הדברים, במיוחד לאור נסיבות המקרה והעובדה שהמערער לא התנגד לעצם מתן הצו. **היעדר צו הוצאות:** ניתן צו הוצאות בהיעדר, לנוכח צמצום הערעור על ידי המערער לסוגיית תחולת סעיף 81(א) בלבד.