סע"ש 9249-05-20

תקציר

פסק הדין דן במספר מרכיבים של סכסוך עבודה בין עובד תובע לבין הנתבעים, לרבות המעסיק ובעלי מניותיו. העובד תבע פיצויים בגין אי הודעה על תנאי העסקתו, שעות נוספות שלא שולמו, דמי הבראה, הפרשות חסרות לפנסיה וסכומים שנוכו משכרו ולא הועברו ליעדם. בתוך כך, הנתבעים תבעו פיצוי כספי ולא כספי, בטענה כי העובד הפר הסכם סודיות ואי תחרות לאחר שעזב את החברה במפתיע ועבד בעסק מתחרה. בית הדין פסק לטובת תביעת העובד לגמול שעות נוספות, והורה לחברה לשלם 122 שקל בתוספת ריבית והצמדה מינואר 2014. העובד היה זכאי גם לדמי הבראה בסך 1,520 ₪, לאחר שהנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות לתשלום. בנוסף, חויבה החברה לפצות את העובד בגין הפרשות לפנסיה חסרות וניכויי שכר שלא שולמו, בסך כולל של 17,086 שקל, בתוספת ריבית והצמדה מאוגוסט 2013. עם זאת, השופט לא הורה להטיל על בעלי המניות אחריות אישית לתשלומים, שכן העובד לא סיפק ראיות מספיקות לשימוש לרעה במעמדה המשפטי של החברה או לחוסר יכולתה של החברה לפרוע את חובותיה. באשר לתביעה שכנגד, פסק בית המשפט באופן חלקי לטובת הנתבעים. העובד אכן הפר את חובת תום הלב שלו כלפי החברה בכך שהחל לעבוד בעסק מתחרה, וגרם לחברה לאובדן הכנסות. פעולה זו זיכתה את הנתבעים בפיצוי לא ממוני, שנקבע על סך של 20,000 ₪. טענות העובד בדבר זיוף בנוגע להסכם סודיות לא נתמכו, ויתר טענות הנתבעים, כגון גניבת מידע מסחרי ופנייה ללקוחות, לא הוכחו. כמו כן, דרישת הנתבעים לניכוי בגין היעדר הודעה מוקדמת מהעובד נדחתה, וכך גם תביעתם לפיצוי כספי בגין נזקים. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, והעובד הורשה לנכות את הסכומים שנפסקו לו מהתשלומים שהוא חייב לנתבעים.