ת"א 10143-11-13

תקציר

המחלוקת בין התובע, מנשרוב, לבין הנתבע, אריאל, נסובה סביב שיק שמסר אריאל למנשרוב כערובה לעלות הקרקע ובניית דירה שמנשרוב התכוון לרכוש. סכום הצ'ק נותר ריק למילוי על ידי מנשרוב. על פי הבדיקה, עלות הקרקע והבנייה יחד לא תעלה על 1.3 מיליון שקל. מנשרוב מילא את הצ'ק כעבור שנים בסכום המתאים לו, מה שהוביל למחלוקת על פרשנות העלויות שהצ'ק נועד לכסות והעיתוי המתאים למילוי הצ'ק. בית המשפט פסק לטובת אריאל, והגיע למסקנה כי מנשרוב חרג באופן משמעותי מהתנאים המוסמכים בעת השלמת הבדיקה. הסוגיות הקריטיות היו פרשנות הביטוי "קרקע + בנייה", עיתוי השלמת הצ'ק והסכום שמולא, כל אלה העדיפו את טענותיה של אריאל. הבנתו של מנשרוב כי "קרקע + בינוי" כוללת הוצאות נלוות נוספות נמצאה בלתי הגיונית ואינה עולה בקנה אחד עם לשונו המפורשת של ההמחאה. בנוסף, חישוביו של מנשרוב התבססו על אומדנים ולא על עלויות בפועל, והוא כלל תשלומים שכבר נלקחו בחשבון בדו"ח המעקב. יתר על כן, הבדיקה הייתה אמורה להסתיים מיד לאחר חתימת חוזה הבנייה הראשון, מה שלא קרה. חריגות אלה מהתנאים המאושרים הביאו לפקיעת השיק והפכו אותו לבלתי ניתן לאכיפה. בעוד שמנשרוב יכול היה להגיש תביעה חוזית, תביעת השטר נדחתה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.