ע"פ 304/61

תקציר

הכרעת הדין דנה בתיק רצח שנדון בבית המשפט המחוזי בירושלים, במסגרתו הורשע הנאשם, עוואד אלנבארי, בגרימת מותו בכוונה תחילה של סלמאן בן שתאווי אלחמיד ונידון למאסר עולם. הסוגיה היחידה שעלתה בערעור שלאחר מכן הייתה האם הנאשם זוהה כדין וכראוי כמבצע. עד ראייה, מוחמד עלי חוסיין א-נסאסרה, העיד כי ראה את הנאשם בעת המעשה, אך לא זיהה אותו במסדר זיהוי ראשוני. עם זאת, בהמשך זיהה את הנאשם באמצעות מסדר צילום. ההגנה טענה כי זיהוי התמונה אינו קביל כראיה, וטענה כי השימוש בתמונות לאחר מעצרו של החשוד אינו חוקי. עוד נטען, כי עדותו של עד הראייה בעניין זיהוי התמונה נעדרת משקל ראייתי. בית המשפט דחה טענות אלה, וקבע כי הקטגוריה רשאית להציג ראיות לזיהוי הנאשם באמצעות צילומים בחקירה הראשונית, ומשקלן של ראיות אלה נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. גם טענת ההגנה כי עדותו של עד הראייה לא הייתה עקבית וחסרת אמינות נדחתה. בית המשפט קבע כי חששו של עד הראייה מפני נקמה – כפי שנאמר בעדותו, היה הסבר מספק להתנהגותו במהלך מסדר הזיהוי הראשוני ולזיהויו של הנאשם לאחר מכן. יתר על כן, בית המשפט מצא כי עדותו של עד הראייה נתמכת בעדויותיהם של שני עדים נוספים שראו את הנאשם בסמוך לזירת הפשע בסמוך לרצח. עוד ציינו השופטים כי טענת האליבי של הנאשם, שהופרכה בראיות מהימנות, פעלה נגדו. בסופו של דבר, הערעור נדחה, וההרשעה וגזר הדין אושרו.