רע"א 1850/21

תקציר

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נתן פסק דין חלקי בהתדיינות מורכבת בין שתי חברות הפועלות בתחום העגבניות המעובדות, מילוז (1989) בע"מ (מילוס) ופריניר (הדס 1987) בע"מ (פריניר), הנמשכת קרוב לעשור. פסק הדין החלקי מתייחס לשלב הראשון של דיון בן שני חלקים שהורה בית המשפט לבחון את הטענות והטענות שכנגד של הצדדים. השלב הראשון עסק ב"סוגיית החשבונאות" בנוגע לטענות שונות הנוגעות לביצוע עסקאות מאושרות והתחשבנות שוטפת בין החברות, וכן לשאלת הנזק ב"סוגיית ההגבלים העסקיים". בית המשפט מצא כי מילוז הפרה את התחייבויותיה בשתי עסקאות וחייבת לפריניר סכומים מסוימים, תוך שהוא דוחה את טענותיו של מילוז בנוגע לעסקה שלישית. עוד נקבע כי הנזקים הנטענים ב"סוגיית ההגבלים העסקיים" לא הוכחו. בעקבות החלטה זו התווה בית משפט קמא את ההליך לשלב השני של הדיון. היא החליטה כי מאחר שלא הוכח ש"סוגיית ההגבלים העסקיים" גרמה נזק כלשהו, היא תהיה רלוונטית רק בשני הקשרים: החוב השוטף שחבה לכאורה מילוז לפריניר, וההפרות שטען פריניר נגד מילוז. לגבי החוב הנוכחי התיר בית המשפט לפריניר להגיש ראיות משלימות בנוגע להחלטות שהתקבלו שהתירו עסקאות בין הצדדים. למילוז תהיה הזדמנות להגיב לראיות אלה. בנוגע להפרות החליט בית המשפט כי יושלמו רק טענות, שכן הוא שקל את עמדתה של פריניר כי "סוגיית ההגבלים העסקיים" אינה משפיעה על אחריותה. מילוז הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה פרוצדורלית זו, בטענה כי היא פוגעת בזכויותיה הפרוצדורליות והמהותיות וכי יש צורך בדיון הוכחות מלא ב"סוגיית ההגבלים העסקיים". הבקשה נדחתה, שכן מדובר בהחלטה פרוצדורלית, המקנה שיקול דעת רחב לבית המשפט קמא, במיוחד בשלב מתקדם זה של ההליך. מטרתו של בית המשפט לייעל את הדיון ולהימנע מראיות מיותרות הייתה סבירה ולא שללה מהצדדים את זכויותיהם. זכויותיו של מילוז לא נפגעו, והמתווה הפרוצדורלי אפשר לשני הצדדים הזדמנות הוגנת להציג את טענותיהם. זאת ועוד, הסוגיות שהעלה מילוז בנוגע לפרשנות הטענות בכתב ההגנה היו מוקדמות מדי, שכן הן נגעו לעניינים שטרם הוכרעו סופית על ידי בית משפט קמא. משכך, לא הייתה הצדקה להתערבות המערער בשלב זה, ובקשת רשות הערעור נדחתה.