ע"פ 55/06

תקציר

הכרעת הדין נוגעת לשני נאשמים, טוביה זלינגר ואלכסנדר קוגן, שהורשעו בתקיפה בנסיבות מחמירות, חטיפה תחת איום ושימוש לרעה בכוח המשרה. הם נידונו למאסר, אך בית המשפט המחוזי התיר להם לרצות עונש זה בצורה של עבודות שירות. המדינה ערערה על החלטה זו בטענה כי העונש קל מדי, בעוד הנאשמים סברו כי בית המשפט מחמיר מדי. הערעור נדון בהרכב של שלושה שופטים, שהסכימו עם המדינה כי העונש שהוטל על הנאשמים אינו הולם בהתחשב בחומרת פשעיהם. העבירות בוצעו כאשר שני הנאשמים, שמילאו תפקידי ביטחון ביישוב, תקפו והשפילו שני תושבים בדואים שהתרועעו עם נערות יהודיות מהקהילה. הנאשמים, במקום להגן על הקורבנות, הצטרפו להמון שתקף אותם והחליטו 'ללמד אותם לקח'. הם חטפו את הקורבנות, הסיעו אותם למקום מרוחק, הכו ואיימו עליהם. הקורבנות נותרו פגיעים באזור עוין, ומכוניתם הושחתה. השופטים גינו את האופי הגזעני של הפיגוע והדגישו כי גורמי הביטחון צריכים להיות מודל לחיקוי שמגן על האזרחים ולא על המתעללים. השופטים הכירו בנסיבותיהם האישיות החיוביות של הנאשמים, אך הדגישו כי אלה אינן מצדיקות הימנעות ממאסר. הם הגיעו למסקנה כי עונש מאסר הכרחי לצורך הרתעה וכי עבודות שירות אינן מספיקות בהתחשב בחומרת העבירות. עם זאת, בשל נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, החמירו השופטים רק במעט את העונש, וקבעו כי זלינגר ירצה שמונה חודשים וקוגן שישה חודשי מאסר, בניכוי הזמן שירצה. יתרת גזר דינו של בית המשפט המחוזי, לרבות פיצויים לקורבנות, נותרה על כנה. השופט ג'ובראן הוסיף כי על החברה לגנות מעשי אלימות וגזענות, העלולים לזרוע מחלוקת בין קהילות שונות.