עב"ל 32190-06-22

תקציר

בפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה שניתן ביום 9.2.2023 נדחה הערעור בעניין ההכרה בנגיף הקורונה כפגיעה בעבודה. המערער לא הצליח לבסס את התשתית העובדתית של טענתו, שהייתה קריטית כדי לקבוע אם סביר יותר שההדבקה התרחשה במקום העבודה מאשר במקומות אחרים. נפלה טעות ראשונית בפסק הדין של בית הדין המחוזי לגבי מי מהבת חלתה בקורונה ומי הייתה פעילה מחוץ לבית. עם זאת, אין בכך כדי להשפיע על ההחלטה הסופית, שכן לטענת המערערת נעדרו ראיות אובייקטיביות בדבר חשיפה לנגיף הקורונה בעבודה. המערער טען כי רק הוא יצא מהבית במהלך הסגר לעבודה, ואילו בחקירתו הנגדית עלה כי בתו ש' עשתה קניות בחוץ. פער זה ערער את אמינות גרסתו. יתר על כן, גם אם הייתה מתקבלת גרסתו של המערער, הוצע כי חקירה נוספת הייתה יכולה לערב מומחה לבריאות הציבור כדי להעריך את טענותיו, בהתחשב בגורמים כמו הגנה על אוטובוסים ואינטראקציות נוסעים. בשל היעדר ראיות מספיקות לביסוס התשתית העובדתית של טענתו, ונוכח פערים משמעותיים בהקשר העובדתי שהוצג, אישר בית המשפט את ההחלטה המחוזית, דחה את הערעור ללא צו להוצאות, והטיל על כל צד לשאת בהוצאותיו.