ע"א 5066/10

תקציר

במקרה דנן, טוענת המערערת, אנג'ל, כי השימוש של ברמן בשם "לצורך העניין" מפר את סימן המסחר שלה "עינן" בגין לחם מחיטה מלאה שהובט מראש, וגורם לכאורה לבלבול או הטעיה צרכנית לגבי מקור המוצר. פסק הדין בוחן בהרחבה את עוולת גניבת העין, תוך הדגשת הצורך להוכיח הן את המוניטין הקשור במוצר והן את הסבירות להטעיית הצרכן. למרות ההנחה כי אנג'ל ביסס מוניטין ל"לחם עינן", בית המשפט מוצא כי הדמיון בין שני המוצרים אינו מוביל להטעיית הציבור בשל הבדלים מובהקים באריזה ובמיתוג. יתר על כן, בית המשפט פוסק כנגד טענתה של אנג'ל להפרת סימן מסחר, ומגיע למסקנה כי המילה "למטרה" בה השתמש ברמן, לצד המילה "ברמן", אינה מהווה דמיון מטעה הנדרש לביסוס הפרה. הדיון מדגיש כי בעוד בלבול צרכנים אינו חיוני להפרת סימן מסחרי, במקרים הכוללים סימנים דומים (לא זהים), יש צורך להוכיח הטעיה פוטנציאלית של הצרכן. בית המשפט מזכיר גם את טענותיה הנוספות של המערערת בעניין עשיית עושר ולא במשפט ועוולות מסחריות אחרות, ובסופו של דבר דוחה אותן בציינו את היעדרו של "יסוד נוסף" של עוולה ודוחה את הרעיון של תחרות בלתי הוגנת. למרות שבית המשפט מכיר בכוונתו הצפויה של ברמן לנצל את המוניטין המבוסס של המותג "עינן", הוא מוצא כי אין בכך די לצורך תיקון משפטי על פי החוקים הקיימים. פסק הדין מסתיים בביטול כל טענותיה של אנג'ל, מדגיש כי הקשר העיקרי של הצרכן הוא עם סוג המוצר ולא עם הספק, ומציע התמקדות בפרקטיקות מסחריות הוגנות.