חדל"ת 41109-07-21

תקציר

התיק סובב סביב הקביעה למי מהצדדים יש את הקשר הקרוב ביותר לשני נכסים בנוגע לתשלומי ארנונה בעקבות הליכי חדלות פירעון. הנאמן שמונה לאחר תחילת ההליכים טען כי אין לראות בהם אחראים לתשלום מסים, שכן הם לא החזיקו בנכסים ולא השתמשו בהם. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו, תוך שהוא מצטט תקדימים משפטיים קודמים המבססים ניתוח מהותי של זיקות נדרש כדי לקבוע את הקשר הקרוב ביותר. השופטים גם דחו את טענת הנאמנים כי תפקידם ואחריותם השתנו בעקבות חקיקת חוק חדלות פירעון, וקבעו כי יכולתם לשלוט בנכסים עדיין עולה על זו של כל צד אחר. לפיכך נחשבו הנאמנים אחראים לתשלום ארנונה על הנכסים מיום מתן הצו ועד למועד בו ביקשו לבטל את חוזי החכירה. כמו כן, בית המשפט סיווג את חוב הארנונה כהוצאה של הליך חדלות הפירעון ולא כחוב עבר, והדגיש כי הוא נבע מהתנהלות הנאמנים במהלך ההליך. לבסוף, דחו השופטים את טענת בעלי הנכסים כי הימצאות מטלטלין שהותירה אחריה החברה משמעה שהנאמנים המשיכו להחזיק בנכסים. בהחלטה הובהר כי בעלי הנכסים חזרו לקשר הקרוב ביותר עם תום חוזי החכירה, והמטלטלין לא שינו מעמד זה. כתוצאה מכך, הנאמנים היו אחראים לתשלומי המס עד לסיום חוזי החכירה, ולאחר מכן בעלי הנכסים קיבלו אחריות.