ע"פ 2186/23

תקציר

בפסק דין זה בוחן בית המשפט האם על מערער בן 64 להתחיל לאלתר לרצות את עונש המאסר שנגזר עליו בעקבות הרשעה הקשורה לתאונה, או שמא קיימות נסיבות חריגות המצדיקות עיכוב ריצוי העונש עד להגשת ערעור. בית המשפט מכיר בכלל לפיו על נאשם להתחיל לרצות את עונשו לאלתר, למעט חריגים המותרים רק במקרים מיוחדים הגוברים על האינטרס הציבורי בצדק יעיל. בבחינת גורמים כגון חומרת העבירה, משך העונש, אופי וסיכויי ההצלחה של הערעור, עברו הפלילי של הנאשם והתנהלותו במהלך המשפט ונסיבות אישיות, מוצא בית המשפט כי יש מקום לעיכוב ביצוע. המערער, ללא עבר פלילי קודם וללא סיכון בריחה, הגיע לכל הדיונים ללא תקריות, ולא נמצאו תנאים מגבילים במהלך המשפט. בהתחשב בכך שחלפו שמונה שנים מאז האירוע, בית המשפט קובע כי המיידיות אינה גורם משמעותי כאן. למרות שהערעור עומד בפני ערעורים בשל פסק דין מפורט ומנומק בערכאה נמוכה יותר, שהעדיף את חוות הדעת של מומחה התביעה, עדיין עומדת בפני המערער הזדמנות, גם אם קלושה, להצליח. מאחר שעונש מיידי עלול להיות בעייתי אם יזוכה, במיוחד כשמדובר בעבריין בפעם הראשונה, שילוב הגורמים הללו מצדיק דחיית המאסר עד להכרעה בערעור. בית המשפט מעניק אפוא עיכוב ביצוע לעונש המאסר שנגזר על המערער, ומאפשר לו להמשיך בהליך הערעור במלואו.