ת"פ 22465-05-21

תקציר

הנאשם במקרה זה הורשע בתקיפת חסר ישע, גרימת חבלה חמורה על ידי אחראי, שהעונש המרבי עליו הוא תשע שנות מאסר כמפורט בסעיף 368ב(ב) לחוק העונשין. הערכים החברתיים המוגנים הנפגעים ממעשיו של הנאשם הם שמירה על שלמות הגוף וכבודו, במיוחד של החלשים בחברה. מעשיו של הנאשם פגעו גם בערכי החמלה והרגישות כלפי החלש, בחובת הנאמנות שבין מטפל למטופל ובאמון הציבור במערכת הבריאות. בית המשפט הכיר בחומרת העבירה והדגיש את הצורך בענישה קונקרטית ומרתיעה, במיוחד נוכח דינמיקת הכוחות בין מטפלים למטופלים חסרי ישע. עם זאת, מאחר שהעדויות הרפואיות לא הצביעו על נזק מתמשך, בית המשפט קבע כי הפגיעה בערכים מוגנים היא אינטנסיבית במידה בינונית. בית המשפט בחן את מדיניות הענישה המקובלת תוך הסתמכות על פסקי דין קודמים, אשר סייעו לקבוע את טווח הענישה ההולם בין שמונה לעשרים ושמונה חודשי מאסר. בגזר דינו של הנאשם שקל בית המשפט את נסיבותיו, לרבות היעדר עברו הפלילי, הודאתו המאוחרת לאחר הצגת ראיות, השתתפותו בהליך טיפולי והזמן שכבר שהה במעצר בית. באיזון בין שיקולים אלה, לבין הצורך בהרתעה כללית, גזר בית המשפט על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי וצו פיצויים בסך 7,000 שקלים לטובת הקורבן. כמו כן ניתנה לנאשם זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך ארבעים וחמישה ימים מיום מתן פסק הדין.