ע"פ 1275/95

תקציר

המערער הורשע ברצח על סמך ראיות נסיבתיות בעניינו של המנוח, שמעון אמסלם, נהג מונית שגופתו התגלתה ברכבו. מהראיות עולה כי המנוח היה אמור להיפגש עם המערער בליל הרצח לצורך עסקת סיגריות שלא כדין, במהלכה ירה המערער לכאורה במנוח וגנב כסף מזומן ותכשיטים. המערער ניסה לטשטש את עקבותיו באמצעות כיבוס בגדיו והפגין התנהגות המעידה על אשמה, כגון ניסיון לשבש את החקירה ולהשפיע על עדים. למרות שנשק הרצח לא נמצא, נקבע כי אקדח, מהסוג שהמערער גנב מדודו, שימש ברצח. עדויות וניתוחי מומחים תמכו בציר הזמן של האירועים, וקשרו את המערער לזירת הפשע ולרצח. בית המשפט העליון אישר את הרשעתו של בית משפט קמא, ומצא כי הראיות הנסיבתיות, כאשר הן נשקלות יחד, משכנעות כמו ראיות ישירות, המובילות להרשעת המערער מעבר לספק סביר. הערעור על ההרשעה נדחה, כאשר כל השופטים הסכימו על הכרעת הדין, תוך הדגשת חוזקן של הראיות הנסיבתיות שהצטברו.