עת"מ 70495-01-20

תקציר

העתירה בפני בית המשפט נדחית. העותרת טענה כי תכנית איחוד וחלוקה לא הייתה צריכה להיות מאושרת על ידי הוועדה המקומית משום שלא היה בסמכותה לעשות כן, תוך שינוי אופי הסביבה וחריגה משמעותית מהתכנית העיקרית. זאת ועוד, טען העותר כי התכנית סותרת את תכנית המתאר הכוללנית. השופט מצדד במשיבים ומסביר כי לוועדה המקומית אכן הייתה סמכות לאשר את התכנית האמורה על סמך הוראות סעיף 62א לחוק התכנון והבניה, המתווה את סמכותה של הוועדה המקומית לאשר תכניות לאיחוד וחלוקת מגרשים, הרחבת כבישים ושינויים בקווי בניין. עוד מבהיר השופט כי המושג "סטייה מהותית", שהפעיל העותר, חל על בקשות להיתרי בנייה, ולא על אישור תוכניות. לבסוף, השופט מוצא כי העותר לא הסביר כיצד התכנית סותרת את התכנית הכוללנית. משנדחו כל טענות העותר, העתירה נדחית, והעותר חויב בהוצאות המשיבים, בסך 5,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים.