ע"פ 62816-12-17

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לנאשם שערער על הרשעתו בעבירות אלימות כלפי שלושה אנשים. הנאשם טען, בין היתר, כי העימות התרחש בשטחו הפרטי, אליו פלשו קרובי משפחתו, וכי הוא מגן על עצמו. עם זאת, בית המשפט מצא כי כתב האישום קבע בבירור אחרת, והנאשם הודה בעובדות המפורטות בכתב האישום. עוד טען הנאשם כי ניתנו לו הבטחות שאם יודה יימנע בית המשפט מלהרשיעו. בית המשפט דחה טענה זו, שכן לא הובאו ראיות, כגון תצהירים, לתמיכה בטענה זו. בהמשך לסוגיה העיקרית, עמד בית המשפט על הקריטריונים לביטול הרשעה, הכוללים את חומרת העבירה ואת פוטנציאל הפגיעה בשיקומו של הנאשם. החלטתו של בית משפט קמא שלא לבטל את ההרשעה התבססה על כך שהעבירות אינן טריוויאליות, ושיקומו של הנאשם לא ייפגע באופן משמעותי. בית המשפט הסכים עם הערכתו של בית משפט קמא, במיוחד נוכח התנהגותו האלימה של הנאשם כלפי מספר אנשים. המלצת שירות המבחן לחסוך מהנאשם הרשעה נשקלה אף היא, אך בסופו של דבר לא קוימה, דבר שהיה מוצדק בשל חומרת העבירות. השופטים הדגישו כי בעוד שהתשומות של שירות המבחן הן קריטיות, בית המשפט אינו מחויב לאמץ את המלצותיו. זאת ועוד, טענת ההגנה כי הרשעתו של הנאשם תפגע ביכולתו לעבוד, לרבות עבודתו הנוכחית כנגר, נמצאה כללית וחסרת ראיות. בית המשפט הבחין בין המקרה הנוכחי לבין פסקי דין קודמים בהם בוטלו הרשעות, והדגיש כי הנאשם במקרה זה לא הביא כל ראיה קונקרטית לפגיעה הפוטנציאלית בשיקומו. לפיכך, הערעור לביטול ההרשעה נדחה, והשופטים הגיעו למסקנה כי ההרשעה מוצדקת. ההחלטה התקבלה בנוכחות הנוכחים: השופט הבכיר י' גריל, השופט א' לוי והשופטת המשנה ש' שטמר.