בש"פ 2703/14

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בבקשת רשות ערעור על החלטה להטיל צו פיקוח על מבקש שביצע עבירות מין. המבקש הורשע בעבר וריצה עונש מאסר בגין עבירות לרבות עילת הסכמה של קטין וביצוע מעשה מגונה. לאחר שחרורו, הערכת מסוכנות מעודכנת קבעה כי הוא מסוכן במידה בינונית-גבוהה לציבור, מה שהוביל לכך שצו פיקוח התבקש וניתן על ידי בית משפט השלום. החלטה זו אושרה עוד יותר על ידי בית המשפט המחוזי, מה שהוביל לבקשת רשות הערעור הנוכחית בפני הערכאה הגבוהה יותר. הטענות העיקריות נוגעות לסמכותו של בית המשפט ולגופו של צו הפיקוח, ובפרט לאיסורים על יצירת קשר עם קטינים ועבודה עמם. לאחר שיקול דעת מעמיק, שופט הערכאה הגבוהה יותר מחליט להצטרף להחלטות קודמות של הערכאות הנמוכות, ולא מוצא סיבה להתערב בפסקי הדין המנומקים היטב. השופט מתייחס גם לסוגיית הסמכות, ומציין היעדר חקיקה מפורשת לגבי ערעור שני ובחירה שלא להכריע בעניין בשל הכוונה לדחות את הבקשה. ככלל, בקשת רשות הערעור נדחית, תוך אישור ההחלטות הקודמות ושמירה על צו הפיקוח כנגד המבקש.