עת"מ 33775-01-11

תקציר

בית המשפט בחר לתת החלטה כללית שתתייחס להיבטים המשפטיים העולים ממאות עתירות דומות הנוגעות להליכי המקלט בישראל ולתחולתם הרטרואקטיבית. העתירות מערערות על החלטות המדינה שלא להכיר בעותרים כפליטים ומבקשות לבטל את ההחלטות ולהעניק להם מקלט. השאלות המשפטיות סובבות סביב הגדרת "פליט" על פי האמנה בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951 והאפשרות לגרש אנשים למדינות שבהן חייהם או חירויותיהם עלולים להיות בסכנה. בית המשפט דן בהליכים הישנים והחדשים לטיפול בבקשות מקלט בישראל, תוך שימת דגש על סבירותם ומידתיותם של האחרונים בתגובה לזינוק בבקשות חסרות שחר ברובן. נקבע כי גם אנשים שאינם מוגדרים כ"פליטים" על פי האמנה אינם צריכים להיות מגורשים אם נשקפת סכנה לחייהם, ועל בית המשפט לבחון בקפידה כל מקרה ומקרה כדי לקבוע את מהימנותן של טענות מסכנות חיים. יש לתת צווי ביניים במקרים שבהם יש ראיות לכאורה למסוכנות, בעוד שעתירות חסרות שחר יש לדחות על הסף, במיוחד אם הן מסיבות כלכליות בלבד או ניסיון להאריך שהות שלא כדין. במקרה הספציפי הנדון, נמצא כי לעותר, אזרח תאילנד, יש טענה לא מבוססת, והבקשה לצו ביניים והעתירה עצמה נדחות שתיהן על הסף. השופט מדגיש את הצורך בבחינה מדוקדקת של תיקים אלה על ידי עורכי דין ומציע סנקציות על עתירות סרק, תוך ויתור על הוצאות אישיות במקרים של פיטורים על הסף.