רע"א 51151-06-22

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים והחידושים בו: **החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת אביגיל כהן) בבקשת רשות ערעור רע"א 51151-06-22 נ.י גולדברג החזקות בע"מ נ' יעקב חנין** **הרקע העובדתי:** התיק עוסק בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, אשר נעתר לבקשת המשיב (הנתבע) למחוק סעיפים מכתב התביעה שהוגש על ידי המבקשת (התובעת). הסיבה לבקשת המחיקה הייתה שהסעיפים הנתבעים התבססו על מסמכים שהוחלפו בין באי כוח הצדדים, אשר לטענת המשיב, הוחלפו במסגרת משא ומתן לפשרה ותויגו בכותרת "מבלי לפגוע בזכויות ולצרכי מו"מ בלבד", ולפיכך אינם קבילים כראיה. המבקשת טענה מנגד כי אין מדובר במכתבים שנשלחו במסגרת מו"מ, אלא במכתבי התראה לפני נקיטת הליכים, וכי לא התנהל מו"מ אמיתי. **החלטת בית משפט השלום:** בית משפט השלום קבע כי המסמכים, גם אם תויגו כך, כוללים מהותית גם הסכמות שנכתבו "לפנים משורת הדין", המעידות על ויתורים כאלו או אחרים שהושגו במטרה להגיע לפשרה. לפיכך, קיים אינטרס שלא להציג מסמכים אלו בהליך, אף שאין בהם משום הודאת בעל דין מכיוון שלא הושגה פשרה בסופו של דבר. **טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור:** המבקשת טענה כי בית משפט קמא שגה, מכיוון שלא התנהל כלל מו"מ לפשרה, ובפרט לא "מגעים אמיתיים לפשרה" כדרישת הפסיקה. לטענתה, המסמכים הם מכתבי התראה קבילים. בנוסף, נטען כי בשלב כה מקדמי, טרם נשמעו ראיות, לא ניתן להכריע עובדתית האם המסמכים אכן הוחלפו במסגרת ניסיון כן להגיע לפשרה. **טענות המשיב בתשובתו:** המשיב ביקש לדחות את הבקשה, וטען כי מהות המסמכים אינה "מכתב התראה", אלא מדובר בהצעה כספית לסיום הסכסוך שהוצעה "לפנים משורת הדין". הוא הוסיף כי אין זה המקרה שבו ערכאת ערעור תתערב בהחלטת ביניים הנוגעת לקבילות מסמך, ובפרט כאשר ההחלטה אינה קריטית ומשמעותית באופן המצדיק ערעור בזכות. **החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופטת אביגיל כהן):** בית המשפט המחוזי החליט **לגבּוֹת רשות ערעור ולקבל את הערעור לגופו**. **עקרונות משפטיים וחידושים בפסק הדין:** 1. **שיקול הדעת של הערכאה הדיונית ומגבלות ההתערבות של ערכאת הערעור:** * השופטת כהן מאשררת את העיקרון לפיו לערכאה הדיונית (בית משפט השלום במקרה זה) **שיקול דעת רחב** בשאלות הנוגעות למחיקת סעיפים מכתבי טענות או הוצאת נספחים. * היא מדגישה כי **היקף ההתערבות של ערכאת הערעור הוא מצומצם ושמור למקרים חריגים**, במיוחד בשלב ביניים של ההליך (ראו אזכור רע"א 78/22). 2. **מגמת הפסיקה לגבי קבילות ראיות:** * **חידוש מרכזי בפסק הדין** הוא ההדגשה של **מגמת התפתחות דיני הראיות בפסיקה, הדוגלת בזהירות רבה בסילוק ראיות על הסף מחמת אי-קבילות**. * הפסיקה מעדיפה לאפשר לבית המשפט להתייחס לראיות שהובאו בפניו **בהתאם לתוכנן ולמשקלן** בסוף ההליך, ולא להחליט על פסילתן בשלבים מוקדמים (ראו אזכור רע"א 8007/20). 3. **הגישה הדינמית להחלטות קבילות ראיות בשלבים מקדמיים:** * השופטת כהן מאמצת את הגישה שהובעה בפסיקות קודמות (ובפרט דברי השופט עמית ברע"א 368/13), המדגישה כי **"שופטים אחרים מעדיפים לדחות הכרעות של קבילות ורלוונטיות ככל שניתן לסוף הדיון"**. * הנימוק לגישה זו הוא שבעיות שנראות "קרדינליות וסבוכות" בשלב מוקדם, **עלולות "לנמוג" בהמשך הדרך**. לעיתים, החלטה על מחיקת ראיה בשלב מוקדם עלולה להתברר כשגויה, שכן "בקעת המחלוקת האמיתית נגלית אך בהמשך הדרך או בסופה". * יחד עם זאת, מושם דגש על הצורך של בעל דין לדעת עם אילו טענות הוא צריך להתמודד, ועל כן אין לקבוע "מסמרות", והערכאה הדיונית נדרשת ל"תפירה ידנית" בכל תיק. 4. **החלת העקרונות על המקרה הנדון – אי-הכרעה בשאלת קבילות בשלב מקדמי:** * השופטת כהן קבעה כי במקרה זה, מדובר **בשלב מקדמי שבו טרם ניתן להכריע בשאלת קבילות המסמכים**. * היא מצביעה על **מחלוקת עובדתית מהותית** בין הצדדים: האם המכתבים הוחלפו במסגרת מו"מ אמיתי לפשרה (טענת המשיב) או כחלק ממכתב התראה (טענת המבקשת). * בשל היעדר בירור עובדתי בשלב זה, **לא ניתן לקבוע עובדתית כי המכתבים הוחלפו במסגרת מו"מ כן**. * לכן, מסקנתה היא כי **בשלב מוקדם זה לא ניתן למחוק סעיפים מכתב התביעה**, שכן הדבר שקול לפסילת ראיה מטעמי קבילות, החלטה שיש לדחותה למועד מאוחר יותר. **משמעות ההחלטה:** פסק הדין מדגיש את הזהירות הנדרשת בשלביהם המוקדמים של הליכים משפטיים, כאשר עוסקים בשאלות קבילות ראיות. הוא מבטא את הגישה המודרנית בדיני ראיות, המעדיפה בחינה של ראיות לגופן בסוף ההליך, אלא אם כן אי-קבילותן ברורה או שהותרת הראיה תגרום עוול בלתי הפיך. במקרה של מחלוקת עובדתית בסיסית לגבי נסיבות היווצרות המסמך (האם מדובר במו"מ או בהתראה), ברירת המחדל היא לא לפסול את הראיה מראש, אלא לאפשר את הבאתה ואת דיון בה בהמשך ההליך. בכך, בית המשפט המחוזי נקט בגישה המעודדת שקיפות מסוימת בהצגת הראיות, ומותיר את ההכרעה הסופית לגבי משקלן וקבילותן המלאה לבית המשפט הדיוני שידון בתיק לגופו.