ת"א 19549-08-13

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה כספית שהגיש עורך דין נגד לקוח לשעבר, בדרישה לפיצוי בגין לשון הרע ואיום בהטרדה. התובע, ששימש כמנהל עיזבון אביו המנוח של הנתבע, טען כי הנתבע שלח מיילים רבים לכתובת משרדו והגיש נגדו תלונות שווא ללשכת עורכי הדין ולרשויות המס. המיילים והתלונות התייחסו לנכס נוסף שהתובע לכאורה לא כלל בעיזבון, ודרשו מהתובע לרשום את הנכס ללא פיצוי נוסף. הנתבע טען כי מעשיו נעשו בתום לב, שכן סבר כי התובע התרשל בתפקידו. בית המשפט מצא כי הודעות הדוא"ל שנשלחו לכתובת משרדו של התובע אינן מהוות לשון הרע, שכן הן נועדו לתובע בלבד והנתבעת לא ידעה שהן יהיו נגישות לעובדים אחרים. באשר לתלונה ללשכת עורכי הדין קבע בית המשפט כי בעוד הנתבע פעל בתום לב והפרסום מוגן על פי החוק, התובע לא התרשל בניהול העיזבון. כמו כן, מאחר שלא הוגשה תלונה לרשויות המס, הטענה לפרסום מכפיש נכשלה. השופטת פסקה לטובת הנתבעת, דחתה את התביעה על כל היבטיה, ולא הוציאה צו להוצאות בהתחשב בנסיבות. החלטה זו התקבלה על סמך פרשנות המיילים והתלונות, לצד הערכת מהימנות הצדדים.