רע"א 9045/15

תקציר

פסק הדין דוחה בקשה למתן רשות ערעור על החלטה הנוגעת לסעד זמני ועיכוב ביצוע. בהסתמך על עקרונות משפטיים מבוססים, מדגיש בית המשפט כי התערבות בהחלטות פרוצדורליות של בית המשפט בנוגע לסעד זמני היא נדירה ושמורה לנסיבות חריגות. הערעור נדחה מאחר שלא עמד בקריטריונים להתערבות כזו. על פי תקנה 466, הגשת ערר אינה מעכבת ביצוע החלטה אלא אם קיימים טעמים חמורים וחריגים, שהמבקש לא הוכיח. בית המשפט בחן שני שיקולים עיקריים: סיכויי הצלחת הערעור ומאזן הנוחות, שאף אחד מהם לא נטה לטובת המבקש. צו הסגירה המדובר הינו זמני, בעל תוקף מרבי של 90 יום, המשמעו נזק כספי מוגבל למבקש, תוך שהוא משרת אינטרס ציבורי משמעותי במאבק בזנות. התשתית הראייתית להחלטת בית המשפט הראשונית נמצאה איתנה, כאשר עדותו של המבקש עצמו חיזקה את ההחלטה. בית המשפט גם מתח ביקורת על מניעי הרווח לכאורה של המבקשת הקשורים לזנות, בהתאם לחוק הישראלי, המתנגד למעשים אלה. סוגיות פרוצדורליות שהעלה המבקש נמצאו בלתי ראויות לדיון נוסף, נוכח הערעור התלוי ועומד בבית המשפט המחוזי, אם כי בית המשפט הכיר בצורך בבהירות פרוצדורלית בתחום משפטי זה. בסופו של דבר, מבלי להיזקק לתגובת המשיב, הבקשה לסעד זמני לא נשקלה עוד, ולא נפלצו הוצאות כנגד המבקש.