מ"ת 2237/09

תקציר

המשיב הואשם במספר עבירות, בהן סיכון חיים בנתיב תחבורה, העלבת עובד ציבור, חבלה בנסיבות מחמירות בכוונה, ניסיון חטיפה, איומים ועבירות נשק. סעיפי האישום נובעים משני אירועים נפרדים. באירוע הראשון טען קצין משטרה כי המשיב ניסה להתנגש בניידת וצעק לעברו. באירוע השני טען המתלונן כי המשיב חסם את רכבו, תקף אותו וניסה לנעול אותו בתא המטען של רכבו של המשיב. התקיפה הותירה את המתלונן עם שברים מרובים באזור הפנים שהצריכו אשפוז. התביעה טענה כי יש בידיה די ראיות כדי לעצור את המשיב עד תום ההליכים, ואילו ההגנה ערערה על כך וביקשה להאריך את מעצרו. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי הן מקימות סיכוי סביר להוכחת אשמתו של המשיב. הם קבעו כי עדותו של המתלונן אמינה, ואין בסתירות בדבריו כדי לשלול את גרסתו. באשר לאישום הראשון ציין בית המשפט את הצורך בהסבר לעיכוב החקירה, אך מצא כי די בהודעת השוטר ובזיהוי המשיב. בית המשפט שקל גם את מסוכנותו של המשיב, בהתחשב באופי העבירות ובעבירות האלימות שביצע בעבר. בשל חומרת העבירות, האכזריות הבלתי נתפסת הכרוכה בכך והסיכון לביטחונה של המתלוננת, הגיע בית המשפט למסקנה כי מעצר הוא האפשרות המתאימה היחידה והורה על הארכת מעצרו של המשיב עד תום המשפט.