ת"א 13955-08-10

תקציר

בעל בניין בירושלים תבע את בית הכנסת "קהל חסידים", הפועל בקומה התחתונה של הבניין מזה עשרות שנים, לפינוי ולחילופין לשכירות ושיקום מצבו הקודם. הנכס מורכב ממספר חדרים, חצר ומחסן, כאשר לנתבעת זכויות שכירות מוגנות בחלק מהחדרים ואילו התובעת היא בעלת הזכויות הבלעדית באחרים. התובעת טענה כי הנתבעת לא שילמה דמי שכירות עבור חלקים מוגנים בנכס במשך למעלה מ-40 שנה והשתמשה שלא כדין בחדר אחר. הנתבעת טענה כי בעלי הדירה, לרבות התובעת הנוכחית, סירבו במשך שנים רבות לקבל את תשלומי דמי השכירות וכי ביצעו שינויים בנכס ללא רשות. התובע ביקש לפנות את הנתבע מכל הנכס, להחזיר את מצבו הקודם, לקבל דמי שכירות שלא שולמו ולקבל צו מניעה שימנע את כניסתה של הנתבעת. בית המשפט פסק לטובת התובע. בית המשפט קבע כי זכויות השכירות של הנתבעת נבעו מהסכם שכירות משנת 1944 וכי בעוד התובעת ויתרה על גביית דמי שכירות במשך שנים רבות, נמסר לנתבעת על הצורך בתשלום דמי שכירות לכל המאוחר בשנת 2008. מאחר שהנתבעת לא שילמה את דמי השכירות בעקבות דרישה זו, קבע בית המשפט כי לתובעת קמה עילת פינוי לפי סעיף 131(1) לחוק הגנת הדייר. כמו כן, חויבה הנתבעת לפנות את החדר בו השתמשה שלא כדין ולשלם עבורו את דמי השכירות המתאימים, וכן את שכר טרחת עורך הדין והוצאות המשפט של התובעת. לנתבע ניתנו 60 יום לפנות את הנכס ולשלם את הסכומים המגיעים לו.