בש"פ 370/15

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעורו של תושב ניו יורק שהואשם בעבירות זרות ומתגורר כיום בישראל. הנאשם טוען כי תקופת ההתיישנות על העבירות לפי חוקי ניו יורק אמורה למנוע את העמדתו לדין בישראל. השופטים במקרה זה חלוקים בדעותיהם בשאלה האם התשובה לטיעון זה היא חד משמעית אם לאו. יש הסבורים כי מדובר בטיעון סביר שלא ניתן לשלול את סיכוייו להתקבל, ויש הסבורים כי עמדת המשיב - לפיה תקופת ההתיישנות אינה כוללת מצב שבו העבירה התיישנה - הגיונית יותר. השופט המוביל תיק זה סבור כי לא ניתן לדחות אף אחת מהגישות על הסף וכי בית המשפט הדן בכתב האישום יצטרך לקבל החלטה סופית בסוגיה. עוד מזכיר שופט זה, כי ייתכן שאין צורך להכריע בשאלה משפטית זו בהליך זה, שכן נראה כי לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך הראיות הקיימות. השופט מציין כי הערעור עוסק למעשה בשאלה האם העיכוב ביציאתו של המבקש מהארץ צריך להישאר על כנו אם לאו. לפיכך, יש לדון תחילה בטענות המהותיות, לרבות בהשפעת תקופת ההתיישנות. בהתייחס לתנאי שחרורו של הנאשם, השופט מחליט להותיר את עיכוב היציאה מהארץ על כנו. זאת, בעיקר בשל הסיכון שהנאשם יברח, שכן עזיבת ישראל משמעותה חזרה למקום מגוריו הטבעי. עוד מציינת השופטת כי משפטו של הנאשם עלול להיות קצר אם בית המשפט יחליט לברר את השאלה המשפטית כעניין מקדמי. לפיכך, הצו המעכב את יציאתו של הנאשם מהארץ יישאר על כנו, אם כי ההחלטה אינה מהווה קביעה בסוגיית תקופת ההתיישנות.