ב"ש 93341/06

תקציר

פסק דין זה עוסק במספר ערעורים על החלטת בית משפט השלום ברמלה, אשר הסמיך את משטרת ישראל לעיין בחלק מהמסמכים שנתפסו במשרדו של מנכ"ל היינץ ישראל בע"מ (המשיבה מס' 1), מר משה מילר (המשיב מס' 2), במסגרת צו חיפוש. המסמכים נתפסו במסגרת חקירת משטרה בדבר חשדות לרשלנות וגרימת מוות ברשלנות במותם של תינוקות שצרכו תחליפי חלב לתינוקות מתוצרת חברת היינץ-רמדיה בע"מ, חברת בת של המשיבה מס' 1. הסוגיה העיקרית שעמדה על הפרק הייתה חיסיון עו"ד-לקוח שנטען על ידי המשיבה מס' 1 ביחס לחלק מהמסמכים שנתפסו. בית המשפט נדרש לקבוע האם החיסיון חל רק על מסמכים שבידי עורך הדין או גם על אלה שברשות הלקוח, במיוחד כאשר הם מאוחסנים באופן אלקטרוני במחשב הלקוח. פסק הדין מסכם את עמדות הצדדים. המשטרה (המערערת) טענה כי יש לפרש את החיסיון בצמצום, ועל כן אין חסויים במסמכים שנתפסו במשרדו של הלקוח. המשיבה מס' 1, לעומת זאת, יחד עם לשכת עורכי הדין בישראל, עתרו לבית המשפט בבקשה להכיר ב"חיסיון דו-צדדי", והפכו את מיקום המסמכים ללא רלוונטי כל עוד הם הוחלפו בין עורך הדין ללקוח במסגרת שירותים משפטיים מקצועיים. פסק הדין מנתח את הדינים החלים, לרבות סעיף 48 לפקודת הראיות וחוק לשכת עורכי הדין, ומגיע למסקנה כי כוונת המחוקק העומדת מאחורי חיסיון עורך דין-לקוח היא להבטיח מתן ייעוץ משפטי ללקוח. עם זאת, הנוסח הנוכחי של פקודת הראיות מצומצם ואינו מקנה במפורש ללקוח זכות חיסיון. בית המשפט מכיר בבעיות הנובעות מהשימוש הנרחב במחשבים ובתקשורת דואר אלקטרוני, ובצורך להתאים את החוק לחידושים טכנולוגיים. היא מדגישה כי הקביעה כי התכתבות אלקטרונית במחשב הלקוח אינה מוגנת בחיסיון עורך דין-לקוח עלולה לפגוע בעבודה ובתקשורת בין עורכי הדין ללקוחות. עם זאת, בית המשפט קובע כי פרשנותה של פקודת הראיות צריכה להתבסס על לשונה, המוגבלת למסמכים המוחלפים בין עורך הדין ללקוח. מילוי הפער החקיקתי, קובע בית המשפט, הוא תפקידו של המחוקק. לפיכך, בית המשפט מגיע למסקנה כי המסמכים שנתפסו במשרדו של מילר ובמחשבו אינם חסויים בדרך כלל, למעט מסמכים שהוכנו לקראת הליכים משפטיים צפויים, הנהנים מחיסיון מוחלט. בית המשפט ממשיך לבחון כל מסמך לגופו ומסווג אותם לקבוצות: מסמכים שהמשיבה מס' 1 הסכימה לחשוף, מסמכים שנתפסו משולחנו של מילר, מיילים ממחשבו של מילר ומיילים מתיק "הפריטים שנשלחו". הסיווג והפרטים הרלוונטיים ניתנים בפירוט. סיכומו של דבר, הערעורים מתקבלים באופן חלקי, והחלטת בית משפט קמא מתוקנת בהתאם. בית המשפט מורה על חשיפת מסמכים נוספים, בעוד שחלק מהמסמכים מסווגים כסודיים בשל הליכים משפטיים צפויים.