רע"א 11017/08

תקציר

בקשת רשות הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, שהתיר למשיבה להרחיב דירה על בסיס תכנית מתאר מאושרת, נדחתה. המשיב היה בעל דירת מרתף בבית משותף וביקש רשות להרחיבה. בעוד שבתחילה התנגדו בעלי הדירות האחרים (המבקשים), טען המשיב כי בהתבסס על סעיף 71ב(ג) לחוק המקרקעין, רואים את המבקשים, שדירתם הורחבה בעבר, כמסכימים להרחבות דומות על ידי בעלים אחרים. המפקח על הבתים המשותפים פסק תחילה נגד המשיב וקבע כי נדרשת הסכמה של כל הבעלים מאחר שההרחבה אינה כרוכה ברכוש משותף. אולם, בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו, ואישר את זכותה של המשיבה לנצל את זכויות הבנייה הנוספות בהתאם לתוכנית המתאר, בקובעו כי ההרחבות הקודמות של המבקש מרמזות על הסכמה לאחרים. המבקשים ערערו על כך, טענו כי דירתם לא רק הורחבה אלא נבנתה מחדש, וטענו לזכויות באחוזי בנייה על סמך הסכמים קודמים, שלא היו רשומים. בית המשפט דחה את ערעורם, שכן ההסכמים לא חייבו צדדים שלישיים והוראות הדין תמכו במשיב. בסופו של דבר, בית המשפט לא מצא סוגיות משפטיות או ציבוריות רחבות יותר המצדיקות ערעור נוסף, תוך שהוא מדגיש כי מדובר בסכסוך שכנות ספציפי, וסבור כי הצדק מעדיף את הרחבתו המתוכננת של המשיב, העולה בקנה אחד עם תכנית המתאר שאושרה ומיישבת את הציפיות. המקרה הדגיש פרשנויות של זכויות קניין, במיוחד סביב הרחבות ורכוש משותף בבתים משותפים, וחיזק את העובדה שהסכמים קודמים לא רשומים אינם מחייבים קונים עתידיים המסתמכים על תקנון הבית המשותף.