ת"א 58284-04-18

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה בגין רשלנות רפואית לכאורה עקב איחור באבחון לימפומה אצל התובע, יליד 1968, שהוגשה על ידו ועל ידי אשתו כמוטבים. התביעה הוגשה בתחילה נגד שלושה נתבעים, אך שניים מהם הגיעו לפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט והותירו את מדינת ישראל, המיוצגת על ידי בית החולים שיבא, כנתבעת הנותרת. התובעים האשימו את בית החולים בכך שגרם לעיכוב של חודשיים ועשרה ימים בהתחלת הטיפול בתובע בשל מספר פעולות רשלניות, לרבות עיכובים בביצוע ואבחון ביופסיית מח עצם, טיפול רשלני כללי וחוסר תקשורת עם המטופל. מנגד, הנתבעת טענה כי התובעת סבלה ממחלה נוירולוגית קשה ולא מאובחנת במשך שלושה חודשים טרם הגיעה לבית החולים, וכי העיכוב בהתחלת הטיפול לא היה משמעותי. בית המשפט פסק לטובת התובעים, וקבע כי אכן חל עיכוב בטיפול בתובע בבית החולים, אשר תרם חלקית למצבו. באופן ספציפי, בית המשפט מצא רשלנות מצד בית החולים במעקב אחר הטיפול בתובע, לרבות איחור של כארבעה שבועות בביצוע ביופסיה שנייה וקבלת תוצאותיה, וכן חוסר אחריות ותיאום בין הרופאים המטפלים. עם זאת, בית המשפט קבע גם כי קופת החולים ובית חולים נוסף אחראים לנזק הנותר, שכן גם הם לא הצליחו לאבחן את מצבו של התובע בהקדם. לצורך הטלת החבות, בחן בית המשפט את הקשר הסיבתי בין רשלנות הנתבע לבין נזקו של התובע. נקבע כי חלה הידרדרות במצבו של התובע במהלך אשפוזו, וכי חלה התקדמות של סימפטומים הן מוטורית והן תחושתית. עם זאת, בית המשפט מצא כי חלק מהנזק היה ככל הנראה בלתי הפיך גם עם טיפול מוקדם יותר. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי רשלנות הנתבע תרמה ל-45% מסיכויי ההחלמה של התובע, בעוד הנתבעים הפשרה תרמו ל-33% ו-22% הנותרים נבעו מהתקדמות טבעית של המחלה. לאחר שקבע את שיעור אחריותה של הנתבעת לנזק, עבר בית המשפט להעריך את נזקו של התובע. בהתחשב בכל ראשי הנזק, לרבות אובדן הכנסות בעבר ובעתיד, סיוע מצדדים שלישיים, הוצאות ניידות ונסיעות, הוצאות רפואיות, התאמות דיור, אביזרי עזר, הוצאות נוספות בגין נסיעה לחו"ל וכאב וסבל, חושב סך הנזק ב-6,053,250 ₪. מאחר ונמצא כי הנתבעת אחראית ל-30% מהנזק, נקבעה חבותה על סך של 1,815,975 ₪, בניכוי ניכויים בגין זכויות סוציאליות שקיבל התובע, בסך של 919,513 ₪. לסיכום, חויב הנתבע, בית החולים שיבא, לשלם לתובע פיצוי בסך 919,513 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.4% והוצאות משפט.