ת"א 52772-03-21

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשה לעיקול - אמצעי זמני המאפשר הקפאת נכסי החייב לצורך הבטחת תביעת הנושה. על פי תקנות סדר הדין האזרחי, על מבקש העיקול להביא ראיות מספיקות לקיומה של עילת תביעה חמורה כדי לשכנע את בית המשפט. בנוסף, עליהם להוכיח כי אי מתן צו עיקול יפגע באופן משמעותי ביכולתם לגבות את החוב אם תביעתם תצליח. הדבר נבחן כל מקרה לגופו, תוך התחשבות בגורמים שונים כגון סכום התביעה ויכולותיו הכלכליות של החייב. על בית המשפט לשקול גם את הנזק הפוטנציאלי לנתבע מהסעד הזמני והיושר. במקרה הנוכחי, המבקשים לא הצליחו לשכנע את בית המשפט כי אי מתן צו העיקול לא יכביד על יכולתו של המשיב לגבות את החוב. מנגד, הצליחה המשיבה להוכיח קיומה של עילת תביעה כנגד המבקשים, על יסוד רישומיהם החשבונאיים שלהם, חרף טענות המבקשים לזיוף. טענות המבקשים והעדר ראיות נגדיות לא גברו על עמדת המשיב. זאת ועוד, טענת המשיב לחוב בסך 1,122,000 ₪ נתמכה בראיות, בעוד שהעברות המזומנים הנתבעות על ידי המשיב חסרות ביסוס מספק. לפיכך החליט בית המשפט להגביל את סכום העיקול לסכום של 1,122,000 ₪. בהתחשב בכך ששני הצדדים נחלו הצלחה חלקית, קבע בית המשפט כי כל צד יישא בהוצאותיו.